ברש"י (לז, ז): "מאלמים אלמים: כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין. וכן נושא אלומותיו וכמוהו בלשון משנה והאלומות נוטל ומכריז".

הביאור בזה: כוונת רש"י אינה רק לבאר תיבת "מאלמים" אלא לבאר ש"מאלמים" קאי על "עמרין". כי תוכן החלום הוא "את אשר האלוקים עושה הראה את פרעה", ואחי יוסף השתחוו לו כשרצו לקנות עמרין. ולכן מביא רש"י את לשון תרגום אנקלוס לשלול את תרגום ירושלמי שמפרש "כריכן" שמשמעו יכול להיות קשירה או כריכה. 

אך מזה שפירוש "אלומים" הוא קשירה אין ראי' שמדובר בעמרין, דפירוש "מאלמים אלומים" יכול להיות קושרים קשרים סתם, לאו דוקא אלומות. ולכן מביא רש"י דוגמא מ"נושא אלומותיו", שמזה ראי' שאלומותיו הם עמרין, כי שם אי אפשר לפרש נושאים קשרים. אך מזה אין ראי' שקאי על השבלים ולא על הזרעונים וכיוצ"ב (והפירוש "נושא אלומותיו" יכול להיות נושאים שקים קשורים), ולכן מביא רש"י "נוטל ומכריז" – שמצד כובדן יש בהם סימן. 

מיינה של תורה: מבואר בתורה אור שענין "מאלמים אלומים" הו"ע היציאה לשדה לברר בירורים. ומרמז רש"י שצריך לצאת לשדה לברר בירורים – לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים, והבירור צריך להיות באופן של קשירה, שמקושרים לה' וממילא אינם מתפעלים מהרוח שטות דלעומת זה. וכדי שהבירור יהיה באופן של קיימא צריך שהקשירה יהי' באופן של "עמרים" שע"י זריעה יכולים לעשות פירות ופירי פירות, שהמקורב עצמו יהיה טופח על מנת להטפיח. 

ולאח"ז שלימות העבודה בבירור הזולת הוא כשמביאו ליוסף הצדיק – נשיא דורנו. 

וזהו הקשר לי"ט כסלו וחנוכה, שבי"ט כסלו הותחלה העבודה ד"יפוצו מעיינותך חוצה", ונרות חנוכה ענינים הוא להאיר את החוץ - "מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ".