ברש"י: "וישלח יעקב מלאכים: מלאכים ממש". וידוע תורת הרב המגיד שיעקב שלח רק את ה"ממש" – גוף - של המלאכים, אך פנימיותם ונשמתם נשאר אצל יעקב. ולכאורה צריך להבין איך שייך לחלק בין גוף ונשמת המלאכים? ויש לבאר שהפירוש הוא שגם כשהמלאכים באו לעשו הנה פנימיותם – עיקרם ונפשם - היה אצל יעקב.

והנה, הרב המגיד אמר תורה זו בשבת שלפני הסתלקותו, ויש לומר שזהו כעין צוואה, ובפרט בשייכות לאדמו"ר הזקן שהי' חביב עליו ביותר. 

והביאור: הענין די"ט כסלו הוא "יפוצו מעינותיך חוצה". וכמו שישנו "מעינותך" בתורה – פנימיות התורה, כך ישנם המעיינות דנשמות ישראל – פנימיות הנשמה, שענין י"ט כסלו הוא גילוי פנימיות הנשמה בכל המקומות עד לחוצה. שבעבודה הו"ע העבודה ד"בכל דרכיך דעהו", שמפני שנשמתו מאירה בגילוי, לכן אינו מרגיש את הגוף, אלא מרגיש רק שע"י הענינים גשמיים יודע את ה' – "דעהו".

וזהו הפירוש בתורת הרב המגיד, שכדי שהמלאכים יוכלו לפעול בחוצה, במקום עשו, שלח רק את הממש שלהם, שחיצוניות של המלאכים שעוסקת בעניני עולם הזה טפילה ובטלה לפנימיות הנשמה. 

וכמו"כ הוא ב"יפוצו מעינותיך חוצה" כפשוטה, שכדי שהשלוחים דרבותינו נשיאנו יוכלו לקיים את שליחותם צריך שפנימיותם ועיקרם יהי' אצל המשלח, והעבודה בהחוצה הוא רק לקיום השליחות ללא כל התערבות ענין צדדי.