לקוטי שיחות ח"י ע' 65 (חיי שרה ב)
קיצור
ברש"י (כד, נז): "ונשאלה את פיה: מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה".
צריך להבין הרי לפני כן אמרו לאליעזר "הנה רבקה לפניך גו' ותהי אשה לבן אדוניך" שכבר הסכימו לשידוך, וא"כ מדוע שלא נפרש ש"נשאלה את פיה" היא שישאלו אותה האם היא רוצה ללכת מיד או "תשב אתנו ימים או עשור" ולא האם היא רותה להינשא בכלל? ולאידך גיסא צריך להבין אם "אין משיאין את האשה אלא מדעתה" איך הסכימו לבן ובתואל לפני ששאלו אותה?
והביאור: הכרחו של רש"י לפרש ש"ונשאלה את פיה" קאי על כללות השידוך הוא מזה ששאלו אותה "התלכי" ולא אמרו התלכי עתה. דהנה, כשאליעזר סיפר להם את כל המאורעות וכו' הרגישו ש"מה' יצא הדבר", ולכן הסכימו לשידוך מיד. אך לאחר שאליעזר ביקש שישלחו אותה מיד - היפך מנהג העולם - "שכך נותנין לבתולה י"ב חודש" - הנה זה הטיל ספק בכל דבריו, ומעתה היו צריכים לשאול אותה, וזהו ראיה ש"אין משיאים את האשה אלא מדעתה".
והנה דיוק נוסף ברש"י הוא שמשנה מלשון הגמרא - "אין משיאין את היתומה" – וכותב "את האשה" אף שהיא היתה קטנה. ויובן ע"פ דיוק רש"י בפרשת תולדות בנוגע לעקב ועשו, ש"לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם", שמזה משמע שאילו היו מדקדקים בהן היו יכולים להכיר אותם ממעשיהם אף שהיו קטנים, כי קטנות וגדלות אינו תלוי בגיל אלא בכל יחיד בפרט. והנה, אליעזר דקדק במעשיה של רבקה, שממעשיה הטובים ידע ש"אותה הוכחת", וא"כ זה ש"נשאלה את פיה" לא הי' מצד שהיא קטנה כי היתה אישה.
מהענינים מופלאים בהלכה: ישנם ב' שיטות מהיכן למדים שגדלות תלוי בי"ג שנה: (א) מהפסוק "איש חרבו" – שזהו דבר התלוי בטבע בני אדם ובמילא שייך גם לני נח. (ב) זהו הלכה למשה מסיני – שזהו מהשיעורין, ולכן אין ענין זה שייך לבני נח, שהשיעורים לא ניתנו לבני נח. ובבני נח הגדלות תלוי בכל אחד לפי טבעו ומצבו. והנה, בפשוטו של מקרא היו להאבות דין בני נח. וא"כ לשיטה הב' יש לומר שדברי רש"י "האשה" אף שהיתה בת ג' היא גם ע"פ דרך ההלכה, כי הגדלות אינו תלוי בשנים אלא הוא לפי טבע ומצד כל יחיד.
צריך להבין הרי לפני כן אמרו לאליעזר "הנה רבקה לפניך גו' ותהי אשה לבן אדוניך" שכבר הסכימו לשידוך, וא"כ מדוע שלא נפרש ש"נשאלה את פיה" היא שישאלו אותה האם היא רוצה ללכת מיד או "תשב אתנו ימים או עשור" ולא האם היא רותה להינשא בכלל? ולאידך גיסא צריך להבין אם "אין משיאין את האשה אלא מדעתה" איך הסכימו לבן ובתואל לפני ששאלו אותה?
והביאור: הכרחו של רש"י לפרש ש"ונשאלה את פיה" קאי על כללות השידוך הוא מזה ששאלו אותה "התלכי" ולא אמרו התלכי עתה. דהנה, כשאליעזר סיפר להם את כל המאורעות וכו' הרגישו ש"מה' יצא הדבר", ולכן הסכימו לשידוך מיד. אך לאחר שאליעזר ביקש שישלחו אותה מיד - היפך מנהג העולם - "שכך נותנין לבתולה י"ב חודש" - הנה זה הטיל ספק בכל דבריו, ומעתה היו צריכים לשאול אותה, וזהו ראיה ש"אין משיאים את האשה אלא מדעתה".
והנה דיוק נוסף ברש"י הוא שמשנה מלשון הגמרא - "אין משיאין את היתומה" – וכותב "את האשה" אף שהיא היתה קטנה. ויובן ע"פ דיוק רש"י בפרשת תולדות בנוגע לעקב ועשו, ש"לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם", שמזה משמע שאילו היו מדקדקים בהן היו יכולים להכיר אותם ממעשיהם אף שהיו קטנים, כי קטנות וגדלות אינו תלוי בגיל אלא בכל יחיד בפרט. והנה, אליעזר דקדק במעשיה של רבקה, שממעשיה הטובים ידע ש"אותה הוכחת", וא"כ זה ש"נשאלה את פיה" לא הי' מצד שהיא קטנה כי היתה אישה.
מהענינים מופלאים בהלכה: ישנם ב' שיטות מהיכן למדים שגדלות תלוי בי"ג שנה: (א) מהפסוק "איש חרבו" – שזהו דבר התלוי בטבע בני אדם ובמילא שייך גם לני נח. (ב) זהו הלכה למשה מסיני – שזהו מהשיעורין, ולכן אין ענין זה שייך לבני נח, שהשיעורים לא ניתנו לבני נח. ובבני נח הגדלות תלוי בכל אחד לפי טבעו ומצבו. והנה, בפשוטו של מקרא היו להאבות דין בני נח. וא"כ לשיטה הב' יש לומר שדברי רש"י "האשה" אף שהיתה בת ג' היא גם ע"פ דרך ההלכה, כי הגדלות אינו תלוי בשנים אלא הוא לפי טבע ומצד כל יחיד.