ברש"י (יח, כג): "ויגש אברהם: מצינו הגשה למלחמה ויגש יואב וגו', הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה ויגש אליהו הנביא ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה".

צריך להבין מה קשה בתיבת "ויגש" שרש"י צריך לפרשו? ומדוע כאן אומר ש"ויגש אליו יהודה" הי' לפיוס, ואילו בפרשת ויגש אומר רש"י ש"דיבר אליו קשות"?

והביאור: לפני "ויגש" נאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", וא"כ אי אפשר לפרש "ויגש" כפשוטו. ולכן מפרש רש"י ש"ויגש" פירושו "נכנס" שלכתחילה התכונן לדבר בג' אופנים אלו (דזה שדיבר בפועל ג' ענינים אלו אינו חידוש שהרי זה נאמר בפירוש בפסוקים שלאח"ז).

והנה, אי אפשר לפרש שלכתחילה נכנס רק לדבר קשות שהרי זה נאמר בפירוש ("האף תספה"), ולכן מקדים רש"י שמצינו שג' ענינים אלו נאמרו בהקדמת תיבת "ויגש", ולכן כאן הכוונה שנכנס לג' ענינים אלו.

והנה זה ש"ויגש אליו יהודה" הו"ע של פיוס מובן בפשטות מהמשך הפרשה שם ("בי אדוני"), ושם הפירוש "ויגש" הוא כפשוטו, וזה ש"דיבר אליו קשות" למדים מהמשך הכתוב ("ואל יחר אפך"), וא"כ אין ראי' שנכנס לכתחילה לדבר קשות.

מיינה של תורה: אף שאברהם הוא מדת החסד מ"מ כשהוצרך למס"נ לא התחשב אברהם עם מדתו הטבעית אלא נכנס לדבר קשות.

וההוראה: שצריך להכניס את עצמו בכל מהותו בהעבודה דהצלת נפשות, גשמית או רוחנית, ואזי מובטח לו שיצליח בעבודתו.