בברכת הברית מילה אומרים "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". וצריך להבין הרי הרמב"ם כותב שאין אנו מלין מפני הציווי לאברהם אבינו אלא מפני ציווי ה' ע"י משה. 

והביאור: מצות מילה ענינה חיבור המצוה עם הגוף. (וזהו שהתחלת כניסת נפש הקדושה היא בברית, שאז מתגלה הקשר הפנימי ביו הנשמה להגוף). והנה, מעלת אברהם הוא שהיה הראשון, שפתח את הצינור ועי"ז עזר לדורות הבאים אחריו. אך העזר הוא רק בענינים השייכים להבנה והשגה. אך בענין המילה, כל אחד הוא כאברהם, שמצד גופו הוא הראשון (דבפעולה זו הוא הראשון כי אין לו עזר וסיוע מהבא לפניו). 

והנה, זה שהמילה פועלת צער הוא משום שענין המילה הוא חיבור הקדושה גם בתחתון כזה שמצטער מקיום מצוה. 

וזהו ההוראה שצריך לקיים את השליחות דדירה בתחתונים גם אם חושב שיהי' לו צער. ואדרבא, כשיתמסר לתפקידו, בוודאי יצליח בלי צער ויסורים ומתוך שמחה וטוב לבב.