על הפסוק (ו, טז) "צהר תעשה לתיבה" מפרש רש"י: "צהר: יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם".

והנה "צהר" הוא לשון יחיד, וא"כ צריך להבין איך שייך שחלון אחד או אבן טובה אחת תאיר את כל התיבה (ובפרט שהתיבה היתה "מדורים מדורים")? 

הביאור בזה: מובן שבציווי הקב"ה על עשיית התיבה לא נאמרו כל הפרטים, וא"כ מובן שנח דאג שיהיה אור בתיבה (ע"י שמן וכיוצ"ב) [שלכן אין רש"י מביא כפירוש שלישי ש"צהר" הוא שמן, כי מובן שנח הביא שמן לתיבה]. וא"כ צריך לומר שכוונת התורה ב"צהר" לשון יחיד (שאינו מספיק להאיר את כל התיבה) היא לתוספת אור. ועל זה מביא רש"י ב' פירושים: (א) חלון - וזהו הפירוש העיקרי כי עפי"ז מובן הלשון "תעשה לתיבה". אך בפירוש זה קשה מהי התועלת בחלון אחד לכל התיבה (שהיתה "מדורים מדורים")?

ולכן מביא פירוש שני - "אבן טובה" שיכולים להוליכה לכל חלקי התיבה.

מיינה של תורה: ישנם ב' אופנים להאיר את התיבה: התחלת העבודה היא לפתוח חלון בלבושי הטבע ולראות את האור הבוקע דרך לבושי הטבע, על דרך ענין השגחה פרטית. אך "יש אומרים" - אלו שכבר הגיעו למדריגה זו - אומרים שיש עוד אופן והוא "אבן טוב המאירה", שהאבן מאיר מעצמו, זאת אומרת שמגלים ומהפכים את הטבע עצמו לגילוי.