א־י) דברי הגמ' במס' סוכה שמשום הנהגתה של מרים בת בלגה קנסו כל משמרת בלגה שטבעתה קבועה וחלונה סתומה, כי "אוי וכו' ואוי לשכנו" / חילוקי גרסאות בטעם הענין של טוב לצדיק וטוב לשכנו / רש"י מפרש שהטבעת היא לאחוז הבהמה בשעת שחיטה, והחלון לסכיני השחיטה. ועפ"ז קביעת הטבעת וסתימת החלון הם בענין כזה ששייך גם למרים עצמה, שהרי שחיטה כשרה בנשים. והרמב"ם מפרש שהטבעת היא להפשט הבהמה והחלון לבגדי כהונה, שענינים אלו הם רק בזכרי כהונה / השייכות בין שכנים יכולה להתפרש כשייכות חיצונית או פנימית / ענין שכנות ישנו גם בדינא דבר מצרא, שתקנו חז"ל שבן המצר יכול לסלק הלוקח שלקח שדה סמוכה לו / מרש"י משמע שזהו בעיקר ענין של הנהגה טובה המצופה מהלוקח, שיתן לבר מצרא לקנות השדה, שכך יותר טוב לו. שייכות חיצונית. אך ברמב"ם משמע שלבר מצרא בהיותו שכן השדה יש לו מקצת קנין בגוף השדה. שייכות פנימית / שכנות בזמן, תוספת שבת ויו"ט מחול על הקודש. ונחלקו הראשונים האם אפשר לקדש בזמן תוספת שבת, דהיינו, האם זמן תוספת שבת יש לו שייכות פנימית לקדושת השבת עצמה עד שנעשה כמוה / לרש"י שייכות משמרת בלגה למרים היא שייכות חיצונית, ולכן הקנס הוא בענינים השייכים למרים עצמה, אלא שמסובב מזה גם קנס לכל המשמרה. אך לרמב"ם השייכות היא פנימית, ולכן כל המשמרת ראויה לקנס מצד עצמה, ולכן הקנס הוא גם בענינים שאינם שייכים רק למרים / בגמ' הביאו הפסוק "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו", שבזכות הצדיק שכניו מקבלים שכר. אך מהלשון "פרי מעלליהם" בלשון רבים משמע שגם שכני הצדיק עצמם נעשים עושי מעשים טובים, בדוגמת הצדיק. היינו שהשכנות השפיעה עליהם בצורה פנימית. אך רש"י לשיטתו שהשכנות היא שייכות חיצונית בלבד, לא גורס ראי' זו בגמ'.