א־ז) דברי הרמב"ם שאבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן פסולה לבנין המזבח / אח"ז מוסיף הרמב"ם שאבני היכל ועזרות גם כן צ"ל שלמות, ולא כתב בזה שיעור. וביארו בזה ששיעורם שונה משיעור חגירת הצפורן / בהמשך הרמב"ם מדבר על פגימת אבני מזבח לאחר בנייתם, וג"כ לא הזכיר שיעור, ומשמע ששיעורם שונה מפגימתם לפני הבנין. וצ"ב מדוע / ב' אופנים ב'כל שהוא'. שיעור הכי קטן, ושאין שיעור כלל. ובאיסורי ע"ז ה"ז באופן הב', כנאמר "לא ידבק בידך מאומה" / פגימת אבני המזבח קודם שנבנו היא כדי חגירת הצפורן, שיעור הכי קטן, שעל ידי זה אינם "אבנים שלמות". אך לאחר שנבנו מתווסף בפגימתם האיסור של "לא תעשון כן לה' אלקיכם", שבא בהמשך לציווי בע"ז "מזבחותיהם תתוצו", ולכן גדר איסור זה הוא כגדר איסור ע"ז, שאין בו שיעור כלל. ולכן לא הזכיר בזה הרמב"ם שום שיעור / עד"ז יש לומר בנוגע לפגימת אבני היכל ועזרות לאחר שנבנו, שגם בזה לא הזכיר הרמב"ם שיעור, לפי שאין בזה שיעור כלל / הלאו ד"לא תעשון כן" מתייחס בעיקר לנתיצה על ידי אדם. אך כשם ש"מזבחותיהם תתוצו" כולל לא רק מעשה הנתיצה, אלא גם התוצאה, ביטול מציאות ע"ז, עד"ז הלאו ד"לא תעשון כן" שולל ואוסר מציאות של מזבח נתוץ, גם מאליו. ולכן גם אבן שנפגמה מאליה שיעורה בכל שהוא / הרמב"ם מגדיר את המקדש כבית הבחירה, שבו בחר ה'. והנה בחירה אמיתית אינה מצד מעלה בדבר הנבחר, ולכן אינה מוגבלת ואין לה שיעור. ובשינוי הכי קטן, בלא שיעור, בטלה הבחירה / ענין זה מודגש במיוחד לגבי המזבח, שיש בו בחירה מיוחדת מעבר לבחירה הכללית במקדש.