א־ז) שיטת הרמב"ם שמפרש דברי חז"ל שכל ספרי הנביאים יבטלו, כפשוטו / סוגיית הגמ' בשקו"ט של אסתר והחכמים במקור דין כתיבת מגילת אסתר, וקושית האחרונים בזה / דברי חז"ל שכל התורה נאמרה מפי הגבורה ומשנה תורה אמרו משה מפי עצמו, והיינו ברוח הקודש שנתלבשה בדעתו והשגתו / עפ"ז תתבאר הסוגיה הנ"ל, שראו החכמים שמחיית עמלק צ"ל אמור בג' מקומות, וסברו שהאמור בחומש שמות ובחומש דברים הם ב' גדרים שונים, והאמור בספר שמואל בנביאים הוא גדר שלישי, וה"ז כבר ג' מקומות וא"א להוסיף על זה. ולבסוף התברר שאין החלוקה על פי אופן האמירה, אלא לפי אופן הכתיבה. שבזה משנה תורה שווה לשאר התורה. ולכן האמור בשמות ובדברים נחשב כאחד, ובספר שמואל נחשב כשני, והשלישי יהי' במגילת אסתר / כתיבת ספרי הנביאים והכתובים היא רק לצורך זכרון הדברים, ואין מטרה בספר כשלעצמו. ואילו כתיבת המגילה היא כספר לעצמו. ולכן מדייקת הגמ' שהפעם השלישית היא "במגילה" (ולא "בכתובים"), שזהו סוג כתיבה שונה / עפ"ז ביאור סוגיית הירושלמי / עפ"ז ביאור שיטת הרמב"ם שכל ספרי הנביאים יבטלו, שכיון שיזכרו הדברים וידעו אותם מתוך התורה עצמה, אין צורך בכתיבת הדברים בספר (שכל מטרתו היא הזכרון כנ"ל) / ביאור לשון חז"ל על המגילה שהיא "כאמיתה של תורה", שאמת מורה על קיום נצחי / ביאור לשון הרמב"ם "והרי היא קיימת", בלשון הווה. על פי דברי הרגצובי שכל דבר הכתוב בתורה הרי הוא קיים בקיום נצחי (ולא רק שההוראה מזה היא נצחית), ועד"ז מובן לגבי המגילה שהיא קיימת בהווה.