א־ד) מחלוקת האמוראים אם טעם בית הלל ש"מוסיף והולך" בנרות חנוכה הוא כנגד ימים היוצאין, או משום שמעלין בקודש / דברי האחרונים שתולים במחלוקת זו מחלוקת התוס' והרמב"ם בדין "מוסיף והולך". שאם זהו כנגד הימים, הרי צריך להיות היכר למנין הימים, ולכן דעת התוס' שבכל בית רק איש אחד ידליק. אך אם זהו משום שמעלין בקודש, אזי נכון שכל אחד מבני הבית ידליק, וכדעת הרמב"ם / עד"ז י"ל נפק"מ נוספת, כשבליל ב' הדליק רק נר א'. שאם משום ימים היוצאין, אזי בליל ג' צריך להדליק ג' נרות דוקא. ואם משום מעלין בקודש, אזי בליל ג' יכול להדליק רק ב' נרות / נפק"מ נוספת, אם אין לו שמן בשביל להוסיף נר כנגד היום. שאם משום ימים היוצאין, אזי אין טעם שידליק חלק מהנרות, ועדיף שידליק רק הנר האחד שמעיקר הדין. ואם משום מעלין בקודש, עדיף שידליק כמה שיש לו, שגם אם לא יעלה עכ"פ לא יוריד / ביאור נוסף במהות המחלוקת: למאן דאמר משום ימים היוצאין, הרי הנרות הנוספים על הנר הא' נחשבים ממהות המצוה וקשורים לפרסום הנס (דין בחפצא). ולמאן דאמר מעלין בקודש, הרי זה ענין כללי שלא קשור למהות המצוה (דין בגברא) / לפי"ז יש לומר שגם למ"ד משום ימים היוצאין, כשאינו יכול להדליק כל הנרות, יש מקום להדליק חלק מהנרות עכ"פ, כיון שהם מגוף המצוה (ודלא כמשנ"ת בנפק"מ הקודמת). ואפילו כשיש לו להדליק פחות ממה שהדליק אתמול, ג"כ ידליק מה שיש לו. משא"כ למ"ד משום שמעלין בקודש, שלשיטתו במקרה כזה עדיף שידליק רק הנר האחד שמעיקר הדין, ולא ידליק במנין הפחות מאתמול.