דיוקים בדברי הרמב"ם בסוף הל' חנוכה, בדין קדימת נר שבת לנר חנוכה משום שלום ביתו / לדעת הרמב"ם יסוד מצות נר שבת הוא כבוד ועונג שבת, ולא משום שלום ביתו. אלא שהמציאות היא שעל ידי הנר נעשה גם שלום ביתו. ונמצא שאין מצות נר חנוכה נדחית מפני המצוה שבנר שבת, אלא מפני ענין השלום גרידא / עפ"ז יובן דיוק לשון הש"ס "נר ביתו עדיף", ולא נר שבת. ויובן דיוק לשון הרמב"ם ששינה וכתב "נר ביתו קודם" (ולא עדיף). שאין זו עדיפות במהות המצוה אלא רק קדימה במעשה בפועל. וכן, יובן שינוי הסגנון בין הלכה זו וההלכה שלפני' בדין קדימת נר חנוכה לקידוש היום, ששם זו עדיפות במצוות, שמצות נר חנוכה קודמת למצות קידוש / הרמב"ם מסיים "כל התורה נתנה לעשות שלום בעולם". ויש לומר שבזה מרמז שגם נר חנוכה ענינו לעשות שלום, ולפיכך קדימת נר ביתו לנר חנוכה אינה בגדר דחית נר חנוכה, אלא שזה גופא ענינו / עפ"ז מדוייק שקבע הרמב"ם הלכה זו בהל' חנוכה (ולא בהל' שבת שקודמות לזה), להדגיש שזהו ענין בחנוכה גופא. ועוד דיוקים בלשון הרמב"ם / עפ"ז ביאור הדוגמה שהרמב"ם נותן "שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו", שכתיבת השם מלכתחילה היא על מנת לעשות שלום על ידי מחיקתו. ועד"ז בנר חנוכה / גזירת יון היתה על כללות התורה, ונס חנוכה הוא ישועה לכללות התורה. לכן נרמז בחנוכה ענין כללי זה שבתורה, לעשות שלום בעולם.