פתיחה) קשר בגלוי בין פתיחת ספר הרמב"ם וסיומו, וכן סוף הל' תשובה. א־יט) ענין מצות ידיעת ה' לפעול בעולם בדרך של חיוב ושלילה, בהתאם לב' דרגות במציאות ה' (מצוי ואינו מצוי): דקדוקים בדברי הרמב"ם בתחילת ספרו / כל הלכה מתייחסת למציאות בעולם ובאה לפעול בו פעולה חיובית או שלילית. מצוות עשה ולא תעשה. אנכי ולא יהיה לך. ועד"ז במצות אנכי גופא, פעולה חיובית "לידע שיש שם מצוי ראשון", ופעולה שלילית, שלילת הסברא "אם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" / ב' אופנים ביחס הקב"ה לעולם. מצד עצמו רם ונשא ואינו בגדר מציאות כלל, והשפיל עצמו לגדר מציאות בכדי להוות העולם. ונרמז בדברי הרמב"ם, "מצוי ראשון ממציא כל נמצא", זהו הקב"ה כפי שהשפיל עצמו. אך מצד עצמו "הוא אינו מצוי", למעלה מגדר מציאות, ולכן "אין דבר אחר יכול להמצאות". כי מצד דרגה זו אין מציאות לעולם כלל / עפ"ז תתפרש הלשון "יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי", כעלי' בדעת לדרגה נעלית יותר בידיעת ה' (ועד"ז "המעלה על דעתו שיש שם אלקה אחר חוץ מזה". לפי שסובר שהקב"ה רם ונשא ומסר הנהגת העולם לאלקה אחר ח"ו) / הידיעה שהקב"ה למעלה מגדר מציאות נותנת הכח לפעול בעולם בצורה שלילית, לשנותו מכפי שהוא במציאותו מצד עצמו / מבחי' "מצוי ראשון" נהית מציאותם של כל הנמצאים. ומבחי' "אינו מצוי" נמשך זה שאינם "מצוי אמת". ולכן אפשר לפעול בהם שינוי / ידיעה זו צריכה לחדור ולהיות נרגשת בקיום כל מצוות התורה. ולכן כתב הרמב"ם על זה "יסוד היסודות ועמוד החכמות" / יסודות הם המצוות הקשורות עם ידיעת ה' ואהבתו ויראתו וכו', והחכמות הם שאר מצוות התורה שבדיבור ובמעשה. ולכן ידיעת ה' היא בבחי' יסוד ליסודות, כי בלעדי' אין מציאות לאותן מצוות. ובבחי' עמוד לחכמות, כיון שאפשר לקיימם בפועל גם ללא הידיעה השכלית במציאות ה' (אלא באמונה לבד). והיא רק מוסיפה בהם חיות, כמו עמוד המחזיק ומגביה את הבית / היסוד הוא בהעלם והעמוד בגלוי. ועד"ז המצוות דהיסודות הם במחשבת האדם הנעלמת, והמצוות דהחכמות הם במעשה ודיבור הגלויים / ע"פ פנימיות התורה, י"ה הם נסתרות, וו"ה נגלות. ועד"ז ברמב"ם, יסוד היסודות, מצוות שבנסתרות. ועמוד החכמות, מצוות שבנגלות / אות י' שב"יסוד" היא שרשית ותמידית (ואילו הו"ה של "היסודות ועמוד החכמות" הם אותיות השימוש שיכולות להתחלף). ומתאים לאות י' של שם הוי', המורה על ספירת החכמה שאין בה שינוי / חיבור "מצוי" ו"אינו מצוי", ע"ד חיבור נגלה ופנימיות התורה. כ־כז) המצב הגשמי לעתיד לבוא, כתוצאה מפעולת המצוות בעולם: דקדוק בלשונות הרמב"ם בסוף הל' מלכים ובהל' תשובה / שלימות פעולת המצוות בעולם בימות המשיח / כשמציאות העולם בשלימות והאדם נוהג כפי הראוי, אין סיבה לחולי. ולכן בהל' מלכים אין צורך להזכיר זאת / פעולת המצוות בעולם בב' אופנים. שלילה, "לא יהיה . . לא רעב", וחיוב "יהיו ישראל חכמים גדולים" / גם הפעולה השלילית של המצוות היא בבחי' מציאות, "לא יהיה . . רעב . . (מפני) שהטובה תהי' מושפעת" / בכדי לשלול קנאה ותחרות, לא די בהשפעת הטובה סתם, אלא דוקא מעדנים שהאדם מרגיש שהם תענוג עבורו / בימות המשיח המעדנים יהיו חשובים כעפר, שאינו ראוי לאכילה / השפעת המעדנים יכולה להיות רק כשפעולת המצוות בעולם בשלימות, לעתיד. משא"כ לפני זה המעדנים יכולים לבלבל. לכן בהל' תשובה לא מוזכר ענין המעדנים. ולכן גם שלילת הרעב והמלחמה אינה תוצאה מהשפעת הטובה, אלא ענין בפני עצמו. כח־לב) ידיעת ה' לעתיד לבוא, חיבור הידיעה ב'מצוי' ו'אינו מצוי': דקדוק בלשון הרמב"ם בסיום וחותם חיבורו / "יודעים דברים הסתומים", הידיעה בבחי' "אינו מצוי". "ישיגו דעת בוראם", הידיעה בבחי' "מצוי". וע"י חיבורם יחד באה גם הידיעה ב"אינו מצוי" בהתלבשות "כפי כח האדם" / "מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים". כשם שהמים מכסים קרקעית הים ואינם מבטלים אותה, כך הידיעה ב"אינו מצוי" מכסה מציאות העולם אך אינה מבטלת אותה / מי הים אין להם סוף, בלי גבול. ונמצאים במקום הים המוגבל. חיבור בלי גבול וגבול / נגלה דתורה בדוגמת מי הנהר שיש לו סוף, ונמצא בתנועה תמידית, כי השגת נגלה דתורה על ידי קושיות ותירוצים. ואילו פנימיות התורה בדוגמת מי הים שאין להם סוף ומכונסים במקום קבוע, שאין בה קושיא ומחלוקת. ולעתיד לבוא חיבור נגלה ופנימיות התורה. חתימה) השייכות לי"ט כסלו, גאולת אדה"ז. שגילה פנימיות התורה בהבנה והשגה, וחיבר נגלה ופנימיות.