צריך להבין מהו החידוש בהנאמר בסיום פרשתנו "את שבתותי תשמורו גו' אני ה'",  וברש"י: "נאמן לשלם שכר". וכן צריך להבין החידוש בפרק ד' בפרקי אבות "אם למדת תורה הרבה יש שכר הרבה ליתן לך".

ויובן בהקדים, שפסוק זה בא בהמשך להנאמר "לא תעשו לכם אלילים", וקאי על הנמכר לעבודת זרה, שישנו קא סלקא דעתך "הואיל ורבי עובד עבודה זרה גו' אף אני כמותו". וצריך להבין איך יתכן הוא אמינא שמותר לעבוד עבודה זרה? בשלמא בנוגע לשבת ועריות הרי הוא משועבד לאדונו לעבודה (כולל זה "דרבו מוסר לו שפחה"), אך לכאורה אין העבדות קשור לעבודה זרה?

והביאור בהקדים דברי אדמו"ר הזקן שאף ש"אהבה היא שורש לכל מצות עשה והיראה היא שורש לכל מצוות לא תעשה אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב". שהכונה באריכות לשונו הוא שקבלת עול אינו רק בשביל היראה אלא גם בשביל קיום מצוות עשה כדבעי. והוא מפני שכללות הענין דצוותא וחיבור עם הקב"ה לא יכול להיות כשהאדם הוא במציאות – אהבה, ולכן גם לקיום מצות עשה צריך קבלת עול. ועל פי זה יובן שמפני שעל פי תורה הנמכר לעבודה זרה הוא משועבד לאדונו, ואם כן חסר בשעבודו לה', ואם כן ישנה קא סלקא דעתך שכללות ענין התורה ומצוות – ביטול להקב"ה – אינו שייך איליו. ומחדש הכתוב שמפני ש"אני ה' אלוקיכם" – שיהודי קשור לא רק עם שם הוי' אלא עם העצמות שלמעלה מכל הגדרים, לכן גם יכול להמשיך שם הוי' גם בהיותו משועבד לההעלם דשם אלוקים – כשנמכר לעבודה זרה. ולכן נאמר "אני ה' -  נאמן לשלם שכר", שהשכר נמשך לו גם בהיותו בשיעבוד. 

וזהו הביאור במאמר הזוהר ש"שש שנים יעבוד" הוא על דרך הנמכר לשש. והביאור: כשהאדם עובד את אדמתו בדרכי הטבע, הנה על פי תורה הוא משועבד לדרכי הטבע, ולכן אינו חייב ללמוד כל היום. ואם כן הוא בדומה להנמכר לעכו"ם שעל פי תורה הוא משועבד לאדם אחר. והנה, על דרך המבואר לעיל, יכול להיות קא סלקא דעתך שגם אם הבעל עסק לומד תורה הרבה לא יקבל שכר, כי הוא נמצא תחת גדרי הטבע, ועל זה אומר רבי מאיר "יש שכר הרבה ליתן לך".