בדורות הקודמים היו קוראים לפרשתנו פרשת "זאת תהיה", ודוקא בדורות האחרונים נקרא פרשת "מצורע". וצריך להבין מדוע מכנים פרשה בתורה בשם "מצורע" שהוא ענין בלתי רצוי?

ויובן בהקדים השאלה מדוע נאמר "והובא אל הכהן" (דמשמע גם בעל כרחו של המצורע), והרי הכהן היה הולך למצורע, כמו שכתוב "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה"?

והביאור בפנימיות הענינים: מצורע הו"ע קליפת מדון ומריבה, וכדברי הרמב"ם שמזה בא לכפור בעיקר, ולכן צריך המצורע לצאת מחוץ לג' מחנות, מחוץ לגבול הקדושה לגמרי, ובזה גופא צריך להיות "בדד ישב", כי הוא למטה גם משאר טמאים. אך אף על פי כן הבטיחה תורה שבודאי סופו לעשות תשובה. וזהו "והובא אל הכהן" - גם בעל כרחו, מצד ההתעוררות מלמעלה. אך אחר כך צריך שההתעוררות לתשובה תבוא גם למקום וענין המצורע - מצד ענינו – שזהו בחינת אתהפכא, וזהו "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה".

והנה, אמיתית ענין האתהפכא יהי' לעתיד לבוא, שאז יהיה גילוי העצמות, שלגבי העצמות חושך ואור שוים. ואם כן בדורות הראשונים, שהיו רחוקים מגילוי המשיח ובחינת אתהפכא, קראו לפרשה "זאת תהיה", כי ההתעוררות אינה מצד ענינו דהמצורע, ורק נרמז ב"תהי'", שלעתיד לבוא יהיה בחינת מצורע. 

אך בדורותינו אלה, כשקרובים לביאת המשיח, אזי התשובה היא גם מצד ענינו דהמצורע – בחינת אתהפכא, ולכן נקרא הפרשה בשם "מצורע".