ברש"י (ה, כא): "נפש כי תחטא: אמר רבי עקיבא מה ת"ל ומעלה מעל בה' לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חבירו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם".

וצריך להבין: מהו האריכות בענין "המלוה והלוה כו' בעדים ובשטר", הרי כוונתו לפרש בנוגע למקרה שאין עדים ושטר? ולכאורה המשך הפסוק "או בתשומת יד" - שפירושו ששם ממון להתעסק או במלוה - קאי על המלוה בעדים, ואם כן איך זה נכלל ב"ומעלה מעל בה'" – שאינו מכחש אלא בשלישי שביניהם? ומהו הלשון "שלישי שביניהם", הרי העד אינו שלישי, שאינו חלק מהעסק אלא הוא דבר נוסף - המעיד? ומדוע מביא בדיבור המתחיל רק את התיבות "נפש כי תחטא", הרי מפרש רק את התיבות "ומעלה מעל בה'"?

והביאור: לולא תיבת "נפש כי תחטא" היינו מפרשים ש"ומעלה מעל בה'" קאי על כל חטא, שהרי בכל חטא משנה את הדבר מרצון ה' (דמעילה היא שינוי). אך לאחרי שנאמר "נפש כי תחטא" מתעוררת השאלה מהו הפירוש "ומעלה גו'"? ועל זה מפרש רש"י ש"כי תחטא" קאי על חטא רגיל כשישנם עדים ושטר, "ומעלה מעל בה'" הוא כשאינו מכחש אלא בשלישי שביניהם. (והטעם שנאמר "בפקדון או בתשומת יד", אף שנאמר "כי תחטא" – שקאי על "תשומת יד" – קודם ל"ומעלה מעל בה'" - פיקדון, הוא מפני שישנם מקרים שגם פיקדון הוא בעדים ולכן לפעמים גם כן נכלל ב"כי תחטא". וזהו שרש"י מוסיף אות וא"ו - שבספרא נאמר "המפקיד כו' אינו רוצה שתדע בו נשמה", ורש"י מוסיף וא"ו - "ואינו רוצה" - שמדגיש שלפעמים יש עדים ושטר בפיקדון).

ביאור הלשון "שלישי שביניהם": הקב"ה הוא שלישי בזה שישנם ג' בעלים, המפקיד, השומר, והקב"ה הוא בעל הבית האמיתי. ואף שכל דבר הוא תמיד ברשותו של הקב"ה, מכל מקום לשיטת רבי עקיבא (שלכן מביא רש"י את שמו של בעל המאמר) ביום הראשון היו הלויים אומרים בבית המקדש מזמור "לה' הארץ ומלואה" "על שם שקנה והקנה", ואם כן בעלותו של הקב"ה על העולם מתבטא בזה שמקנה את העולם לבני האדם, ואם כן זה שמכחש בעמיתו, ופוגע בבעלות שנתן הקב"ה למפקיד, משנה את החפץ מרשות הקב"ה.

והנה הלשון "ומעלה מעל בה'" נאמר דוקא בנוגע לחטא שבין אדם לחבירו, אף שבפנימיות כל חטא הוא מעילה בה', כי התורה רוצה להדגיש שגם המצוות שבין אדם לחבירו אינם רק לטובת הזולת אלא הם רצון ה'.