ומזה שמשה הביא את העולה ומנחה שהם קרבנות צבור, משמע שהקריב גם את כל קרבנות ציבור

בפסוקים בנוגע למזבח הקטורת ומזבח העולה "ויקטר עליו את קטורת הסמים" ו"ויעל עליו את העולה ואת המנחה", יש מפרשים שקאי על אהרן (משא"כ שאר העבודות שנאמר בהם בפירוש שהצווי היה שמשה יעשם).

ולרש"י הנה בנוגע ל"ויקטר גו'" אינו מפרש מי הקטיר (ורק מפרש "שחרית וערבית כמ"ש בבקר בבקר בהטיבו את הנרות גו'"), ואילו בפסוק "ויעל עליו גו'" מפרש ש"אף ביום השמיני למילואים כו' שימש משה והקריב קרבנות ציבור כו'", שמזה שכותב "והקריב קרבנות ציבור" משמע שמשה הקטיר את הקטרות. וצריך לומר שלרש"י ההכרח לפרש שמשה הקטיר אינו מהפסוק "ויקטר" אלא מ"ויעל עליו".

וביאור הענין: הקרבת לחם הפנים היה רק בשבת. ומזה שהקריבו לחם גם ביום הקמת המשכן משמע שזהו ענין מיוחד ולא עבודה רגילה. ולכן בפסוק "ויקטר עליו" צריך רש"י לפרש שאין זה עבודה מיוחדת אלא העבודה הרגילה ד"בבוקר בבוקר גו'".

ולפי זה - שהקטרה זו היה ההקטרה הרגילה - אין סברא שמשה הקטיר, ולכן אין רש"י מפרש מיהו המקטיר, כי בפשטות משמע שאהרן הקטיר.

אך בפסוק "ויעל עליו את העולה ואת המנחה" – בה"א הידיעה, משמע שזהו העולה ומנחה שהקריבו בשבעת ימי המילואים – ואם כן צריך לומר ש"ויעל עליו" קאי על משה, כי דוקא אז שייכת קרבן זה לקרבנות דשבעת ימי המילואים שבהם הקריב משה.

ומזה שמשה הביא את העולה ומנחה שהם קרבנות צבור, משמע שהקריב גם את כל קרבנות ציבור.

מיינה של תורה: דוקא עולת תמיד נקראת תמיד ולא שאר עבודות שבמקדש, אפילו אותם שהיו עושים בתמידות. והביאור: דוקא ענין קרבן התמיד שייך בכל עת במשך כל היום. דהנה, קרבן התמיד היה עולה – והוא הכח למסירות נפש, וזה ישנו תמיד. משא"כ שאר הקרבנות - כמו שלמים – שבהם צריך להיות אכילת האדם, וצריך שהאכילה תהיה לשם שמים, אין זה שייך בכל רגע, כי לזה צריך הכנה.

והנה ב' הפירושים הנ"ל קשורים זה בזה: דהביטול דהתמיד שישנו בכל אחד מצד נשמתו בכל משך היום (פירוש הב' שאות ה"א קאי על התמידות), נמשך בגלוי בגוף ונפש הבהמית על ידי משה (פירוש הא' שהה"א קאי על הקרבנות שהקריב משה).