ברש"י (לה, ד): "זה הדבר אשר צוה ה': לי לאמר לכם".

צריך להבין מהו הקושי בכתוב שרש"י בא לבאר?

והנה, ישנם מפרשים האומרים שהקושי הוא שמשה לא אמר את אותו הלשון שהקב"ה אמר לו, שמשה אמר "קחו מאתכם", ואילו הקב"ה אמר "ויקחו לי תרומה". ועל זה מפרש רש"י ש"זה הדבר" פירושו שמשה יאמר לבני ישראל, אך "ויקחו לי תרומה" נאמר למשה עצמו. אך פירוש זה אינו מחוור, ד"זה הדבר" יכול להתפרש שזהו התוכן שהקב"ה אמר, ולאו דוקא אותם התיבות.

והביאור: משה הקהיל את בני ישראל בעיקר כדי לומר להם את ציווי הקב"ה להקים את המשכן, ובהקדמה לזה אמר גם את הציווי דשמירת שבת. ואם כן קשה מדוע נאמר עוד פעם (בפסוק ד') "זה הדבר" – גבי מלאכת המשכן – לאחרי שכבר נאמר בהתחלת הפרשה "אלה הדברים אשר צוה ה' גו'"? ובפרט שמהלשון "זה הדבר" – בפסוק ד' – משמע שרק זה (הקמת המשכן) הוא ציווי הקב"ה ולא הציווי שנאמר לפני כן (שמירת שבת).

ועל זה מפרש רש"י שהפירוש בפסוק זה הוא "לי לאמר לכם". זאת אומרת שהציווי דשמירת שבת הוא עבור משה ובני ישראל, משא"כ הציווי דמלאכת המשכן הוא רק עבור בני ישראל, דמשה עצמו לא התנדב כלל. והטעם לזה הוא שענינו של משה הוא תורה שלמעלה מהקמת המשכן, שלכן לא חלשה דעתו של משה, כי התורה היא למעלה מהקמת המשכן. אך אף על פי כן הטעם שנאמר הציווי בתורה – למשה – הוא כדי שיצווה את בני ישראל.

וההוראה: שגם יושבי אוהל שהם למעלה מהעבודה דעשיית הדירה בתחתונים – בדברים גשמיים, צריכים לדעת שכל ענין התורה שלהם הוא כדי "לאמר" לבני ישראל, שהם מחוייבים להתמסר וללמוד עם בני ישראל, ועל ידי זה יתוסף בתורה שנאמר להם.