ברש"י (יז, טז): "ויאמר: משה. כי יד על כס יה: ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נא' כסא ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם שנאמר האויב תמו חרבות לנצח זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח וערים נתשת אבד זכרם המה מהו אומר אחריו וה' לעולם ישב הרי השם שלם כונן למשפט כסאו הרי כסאו שלם".

המפרשים ביארו שרש"י משמיענו ש"ויאמר" קאי על משה ולא על הקב"ה, וצריך להבין מהיכי תיתי שנפרש שהקב"ה אמר? ומדוע מפרש רש"י ש"כס" לשון שבועה, ולא כפשטנים אחרים שמפרשים ש"כס" קאי על מלכי ישראל, שלכן צריך להוציא את "על כס י"ה" מפשוטו ולפרש שידו הורמה בשבועה – ולא שהיא על הכסא? ומהו האריכות בלשון רש"י?

והביאור בהקדים: לכאורה אינו מובן מדוע אמר משה "יד על כס י"ה גו'", מה זה נוגע לענינינו? ומפני קושיא זו יכולה להיות קס"ד ש"ויאמר" קאי על ה', ולכן מפרש רש"י ש"ויאמר משה", והטעם שאמר זה הוא כי עי"ז קיים את הציווי ד"שים באזני יהושע". והביאור: אף שיהושע החליש את עמלק מ"מ ישנו ציווי "תמחה", והטעם הוא כי אין השם שלם עד שימחה שמו כולו – ולכן צריך למחות את שמו. והנה מחיית עמלק לא היתה ע"י יהושע אלא ע"י מלכי ישראל, וא"כ מהו הצורך ב"שים באזני יהושע", שמשמע שיהושע צריך לקבל זאת בחיות וכו', הרי זה לא הי' נוגע להווה, ואיך יכול להיות חיות בענין שבעתיד? וע"ז מדגיש רש"י "ואיבה", שהאיבה דהקב"ה לעמלק ישנה גם בהווה.

וזהו שרש"י אינו יכול לפרש ש"כס" קאי על מלכי ישראל דאם כן זהו רק סיפור דברים שאינו נוגע ליהושע.

מיינה של תורה: עמלק הוא המפסיק בין השגת המוח למדות שבלב, שאף שמבין את גדלות ה' בשכלו, מ"מ אין זה פועל על מדותיו. וזהו ש"אין השם שלם גו'" כי "י-ה" הם מוחין ו"ו-ה" הם המדות, ואינם שלמים כי עמלק מפסיק ביניהם.

עוד ענין ביינה של תורה: קליפת עמלק הוא בתוקף שלא ע"פ שכל, ולכן ביטול עמלק הוא ע"י מדת הניצחון שלמעלה מטו"ד, כהפסוק שמביא רש"י "האויב תמו חרבות לנצח" – מדת הניצחון.