ברש"י (ט, לג): "לא נתך: לא הגיע ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ ודומה לו ותתך עלינו האלה והשבועה דעזרא ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק כהתוך כסף לשון יציקת מתכת. ורואה אני את דבריו כתרגומו ויצק ואתיך לצקת לאתכא אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ".

וצריך להבין, מהו הקושי בפירוש הראשון שמכריח את רש"י להביא עוד פירוש?

והנה, מזה שרש"י מביא גם את המילה "לא" בדיבור המתחיל, משמע שמפרש לא רק את תיבת "ניתך" אלא את כללות הסיפור. והביאור: משה התפלל (ותפילתו התקבלה) שהגשם יופסק, אך לא נתבאר בתורה מה קרה לגשם שהיה באמצע הירידה? ועל זה מפרש רש"י ש"לא הגיע" לארץ (ונשאר תלוי בשמים עד הפעם הבאה שירד גשם). אך הקושי בפירוש זה הוא שלכאורה קוב"ה לא עביד ניסא למגנא, וא"כ מהו הצורך בנס שיומשך הרבה זמן? ולכן מביא רש"י את פירושו השני ש"לא הוצק לארץ" שהגשם נשתנה מנוזל, וא"כ לא ירד לארץ. אך מפני שהפירוש הראשון קרוב יותר לפירוש התיבה, מביאו רש"י כפירוש הראשון.

מהענינים המופלאים ע"ד ההלכה: בגמרא נאמר ש"גמירי משמים מיהב יהיב משקל לא שקלי". ואם כן יוצא שהפירוש הראשון הוא העיקרי כי אז יוצא שהנס לא הי' כל כך גדול, כי אף שנתארך הרבה זמן מ"מ לא התבטל ממציאותו – משקל לא שקלי. ובטעם שרש"י מביא גם פירוש שני הוא מפני שישנה שקו"ט האם הלשון "גמירי" הוא הלכה למשה מסיני או שהוא ענין מדרבנן. וא"כ למאן דאמר שזהו רק מדרבנן אם כן אין זה ידוע כל כך, וא"כ אין הנס – ביטול הטבע – בענין זה מופרך, וא"כ אדרבא לפירוש השני הנס הוא קטן יותר. ולמאן דאמר ש"גמירי" הוא מדאורייתא אזי זה ידוע לכל וא"כ ביטול המציאות הוא מופרך, והוא ניסא למגנא. וא"כ יוצא שב' הפירושים חלוקים האם "גמירי" הוא מדאורייתא או מדרבנן.

מיינה של תורה: ב' הפירושים ברש"י חלוקים בענין התשובה דפרעה. דבנוגע לבנ"י מובן בפשטות שהתשובה עוקרת את העבירה מעיקרה, כי בנ"י הם טוב בעצם (משא"כ בני נח). אך השאלה היא בנוגע לבני נח לפני מ"ת (לפני ש"ובנו בחרת"). דלפירוש הראשון העבירה - וא"כ גם העונש - לא נעקרה ממקומה, ורק שבנוגע לפועל לא ירד העונש למטה. משא"כ לפירוש הב' פועלת התשובה שהחטא מתבטל מעיקרו, וא"כ לא רק שהגשם לא ירד, אלא שמתבטל ממציאותו.