שנינו במסכת תרומות: "ר' יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות, ורבי אליעזר אוסר, ורבי עקיבא אומר בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו וכשאין יודע מה נפלה מעלין זו את זו". 

והביאור בזה: לרבי אליעזר הגדר דביטול יבש ביבש הוא דין בהחפצא (על דרך הביטול דלח בלח ששם מתערבים ממש), ולכן תאנים שחורות ולבנות אין מתערבים, ואם כן העירוב שבידיעת האדם – שאינו יודע אם התרומה היא תאנה לבנה או שחורה אינו מעלה. משא"כ לרבי יהושע ורבי עקיבא הביטול דיבש ביבש הוא דין בהגברא, ואם כן אם הם מעורבין בידיעת האדם אזי מעלין. 

והנה בירושלמי מבואר שרבי עקיבא סובר שאם ידע ושכח אין מעלין (וכן פוסק הרמב"ם), (משא"כ רבי יהושע סובר שגם אם ידע ושכח מעלין). והביאור בדעת רבי עקיבא: אף שהעירוב הוא בדעת האדם מכל מקום זה פועל על החפצא, והפעולה על החפצא יכול להיות רק אם בשעה שנפלה התאנה (ענין של מעשה בהחפצא) לא ידע, אך אם ידע ושכח הנה בשעה ששכח לא היה שינוי בהחפצא.

ומזה ישנה הוראה בגודל ענין המחשבה שיש בכוחה לפעות במציאות העולם, בנוגע לענינים בלתי רצויים, וכל שכן בנוגע לענינים טובים.