ברש"י (ח, ד): "כן עשה את המנורה: מי שעשאה, ומדרש אגדה על ידי הקב"ה היא נעשית מאליה".

וצריך להבין הרי מדרש אגדה זה אין לו מקום כלל בפשוטו של מקרא, שהרי בפסוק נאמר "כמראה אשר הראה ה' את משה", ואין מסתבר שכוונת הפסוק שהקב"ה עשה את המנורה כמו שהראה ה' את משה. ואם רש"י מביא את המדרש כדי לתרץ שאין זה מקרא קצר, הי' לו לפרש ש"כן עשה" קאי על משה.

ויובן בהקדים התמיה הכללית שלכאורה מה נוגע כללות פסוק זה, והרי כל הפסוק נתפרש כבר בפרשת תרומה? דהתחלת הענין "בהעלותך" נשנה עוד פעם בתורה מפני ש"כשראה אהרן חנוכת המזבח חלשה דעתו שלא היה עמהם כו' אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהן שאתה מדליק ומטיב את הנרות", אך מה נוגע המשך הפסוק "כמראה גו'"? ומפרשים אחרים הקשו על זה ורק רש"י אינו מפרש מאומה. והביאור: הפסוק "כמראה" בא לבאר במה הדלקת המנורה "גדולה" מחנוכת המזבח, ומבאר הכתוב  שדוקא במנורה ישנה מעלה מיוחדת שהקב"ה הראה את המנורה למשה. ולכן לא פירש רש"י כפשטנים אחרים ש"כן עשה" קאי על משה, כי כוונת הכתוב הוא להדגיש מעלתו של אהרן ולכן  אומר "מי שעשאה" שאינו רוצה להדגיש מיהו העושה. ועל פי זה יובן מדוע הביא רש"י את המדרש אגדה, כי המדרש מגדיל את מעלת המנורה שלא רק שהקב"ה הראה את המנורה למשה אלא ש"על ידי הקב"ה היא נעשית מאליה".

ויש לומר שלשון רש"י "היא נעשית מאליה" אין הכוונה שלהפקיע מפשוטו שנעשתה על ידי בן אדם, אלא שהכוונה היא שכלפי מעשה האדם נחשב שנעשית מאליה, כי לא נעשתה על ידי מעשה האדם לבדו אלא גם בצירוף עם הקב"ה – וכמבואר במדרש שהשליכו את הכיכר לאש ואז ע"י הקב"ה היא נעשית מאליה.

ובפנימיות הענינים: ידוע שישנם המשכות מלמעלה שבאים ע"י עבודת האדם, וישנם המשכות שבאים באתערותא דלעילא שלמעלה מעבודת האדם. והמנורה נעשית מאליה – כי הגילויים שמצד העצמות אינם באים בדרך פעולה אלא שנמצאים ממנו יתברך כאילו ממילא. וזהו החידוש במעשה המנורה שגם הענינים שלמעלה ממעשה בני אדם באים על ידי עבודת האדם. ועל דרך שאף שבית המקדש השלישי יגלה ויבוא מן השמים מכל מקום יהיה בזה חלק העשיה של בני אדם, וכן תהיה לנו בקרוב ממש.