בדיני הזב ישנם חילוקים בין ראיה ראשונה שניה ושלישית. דראיה ראשונה מטמאה גם באונס, ראיה שניה מטמאה רק ברצון, וראיה שלישית מטמאה באונס, אך נקרא בעל ג' ראיות רק אם הראיה הראשונה היתה ברצון. 

והביאור בזה: ענין טומאת זב הוא מצד החולי, שהוא מצד הרע שישנו באדם נוסף על עצם הירידה לעולם הזה. אך ישנו רע בכל אדם מחטא עץ הדעת, ולכן בעל ראיה אחת (שטמא רק עד הערב) קאי על אדם שהרע שבו הוא רק מצד חטא עץ הדעת, ולכן הטומאה היא גם כשהראיה היא באונס, כי חטא עץ הדעת אינה באשמתו. 

ובעל שני ראיות (שטמא כל שבעה) הוא שהאדם ממשיך רע על עצמו, ולכן טומאת ראיה זו היא רק ברצון. ובעל ראיה שלישית (שנוסף על הטומאה כל שבעה צריך להביא קרבן) הוא שנעשה מוחזק בטומאה, שגם אם רצונו לעשות תשובה אינו יכול כי הוא תחת ממשלת הסטרא אחרא. וכדי להיעשות מוחזק בטומאה צריך שיהיו ב' ראיות ברצון, ולכן ראיה הראשונה צריכה גם כן להיות ברצון. 

אך כמובן גם בעל ג' ראיות יכול, על ידי הבאת הקרבן, לשוב בתשובה. 

והנה, ישנה גירסא במשנה "ראה ראיה ראשונה בודקין אותו בשניה", ולפי גירסא זו משמע – אף שאין ההלכה כן – שראיה הראשונה אין צריכה בדיקה, דגם כשהראיה הראשונה היה באונס הוא בעל שלוש ראיות. והביאור בזה: לשיטה זו מדובר כשכבר עשה תשובה על העבירה בזדון (ראיה השניה ברצון), וזה שבראיה השלישית הוא חייב קרבן גם על ראיה באונס אינו – כהביאור דלעיל – עונש על מעשיו הרעים שלפני כן, אלא אדרבא הוא תוצאה מזה שהתעלה במדרגה, שעל ידי שעשה תשובה הוא עולה למדרגה נעלית יותר ואז חייב לעשות תשובה גם עבור דבר שמקודם לא היה נחשב לחטא (על דרך הביאור ב"וחטאתי נגדי תמיד"). ולכן הראיה הראשונה באונס מצטרפת, כי בדרגתו עתה גם אונס נחשב לחטא.