כתב הרמב"ם (טומאת אוכלין ריש פרק ז): "א. הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כיצד היה מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא ואפילו על גבי השרץ הרי העמוד הניצוק טהור ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור ואין צריך לומר שהמשקין שמערה מהן טהורין. ב. במה דברים אמורים בשעירה מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הנצוק חיבור ונטמאו המשקין הצונן כולן שהוא מערה מהן ונטמא הכלי שמערה ממנו מחמת המשקין שבתוכו שהרי נטמאו ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב". 

והנה, בטעם דין זה ישנם ביאורים שונים, דהרע"ב מפרש שהתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו, ומשמע שזהו מפני הנגיעה - נגיעת הבל התחתון בהמשקים העליונים. ובפירוש המשניות מפרש הרמב"ם "שההבל החם חיבר ביניהם", שזהו לא רק מטעם נגיעה אלא מטעם חיבור. ומלשון הרמב"ם בספר הי"ד משמע אופן שלישי שההבל העולה פועל שהניצוק יהיה חיבור - שהקילוח נעשה כגוף אחד.

והביאור בפנימיות הענינים: ה"עליון" מורה על הקב"ה שמחדש את הבריאה בכל רגע. אך השפעה זו היא בהעלם כדי שיהיה לאדם בחירה חפשית, ולכן "הניצוק אינו חיבור". ועל ידי עבודת האדם - "חמין", דמים מצד עצמם הם קרים, ומתחממים על ידי האדם - מתגלה החיבור. ובחיבור זה ישנם ג' אופנים ושלבים: (א) פירוש הרע"ב המים התחתונים מעלים הבל, שבזה מודגש הבחירה חפשית שהחיבור נעשה על ידי עבודת האדם. (ב) הרמב"ם בפירוש המשניות - שמדגיש שההבל פועל חיבור - מדגיש שעבודת האדם מחבר ומגלה את הנתינת כח לעבודת האדם שבא מלמעלה. (ג) הרמב"ם בספר הי"ד - שמדגיש שהניצוק חיבור - מדגיש שעל ידי העבודה של התחתון מתגלה שכל זה הוא ענינו של הניצוק גופא, כי כל בריאתו והתהוותו על ידי הקב"ה הוא רק לכוונה זו דעבודת האדם, מפני ש"למעשה ידיך תכסוף" (ואם כן אי אפשר להיות באופן אחר כלל).  

וזה שהניצוק חיבור מתבטא בדין של טומאה הוא מפני שעיקר הענין ד"למעשה ידיך תכסוף" הוא בעבודת התשובה - בירור הטומאה והפיכתה לקדושה.