בסיום איסור ריבית נאמר בפרשתנו "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים גו' להיות לכם לאלוקים", ובספרא: "מכאן אמרו כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עול מלכות שמים כו'".

וביאור השייכות דריבית לקבלת עול: קבלת עול ענינה שהאדם מקיים את מצוות ה', וה' משתתף עימו, דהרי כשישראל מקיימים את המצוות פועלים שהקב"ה יקיים את המצות. והטעם לזה הוא כי צריך שהמצוות יפעלו למעלה, דאם לא כן אזי שכר המצות הוא נהמא דכיסופא, ולכן רצה הקב"ה שהמצוות דבני ישראל יפעלו שהקב"ה יקיים את המצוות.

והנה, ענין הריבית הוא שמקבל שכר עתה עבור ממון שהיה שלו בעבר (אך אינו שלו עתה, שהרי אם הממון הולך לאיבוד אין חיסרון למלוה). ולמעלה הוא ענין שהקב"ה נותן לו כוחות בהתחלת העבודה אך אינו שותף עימו בעבודתו. ודוקא כשהאדם אינו לוקח ריבית אלא הוא נותן את כספו בעסק, שהכסף הוא שלו גם עתה, אזי פועל שהקב"ה שותף עימו בעבודתו - קורא ושונה כנגדו.

והנה צדיקים דומים לבוראם, וענין זה ראו בגלוי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלא רק שנתן לשלוחיו כח לפני ששלחם, אלא שגם שנים אחר כך, גם לאחר שכבר העמיד תלמידים שהיו יכולים להתעסק בעבודה זו, הוא עצמו התעסק בעבודה זו.

וההוראה מזה הוא שאין להסתפק בזה שכבר העמיד תלמידים המתעסקים בהפצת היהדות, והוא יקבל תוספות אור מעבודת תלמידיו, שזהו ריבית כנ"ל, אלא עליו להתעסק עם הזולת ולעבוד את אותה עבודה הנדרשת מתלמידיו.