ספירת העומר הוא הכנה למתן תורה, וכמו שבספירת העומר מודגש מעלת הפרט, שהרי כל יחיד סופר, על דרך זה במתן תורה מודגש הפרט שהרי ה' אמר "אנוכי ה' אלוקיך" - לשון יחיד לכל אחד בפרט.

והנה, חג השבועות הוא ביום החמישים לעומר, אך לאו דוקא שזהו גם יום מתן תורה (דכשהיו מקדשים על פי הראיה חג השבועות היה יכול להיות בחמישי או שישי או שביעי בסיון, ומתן תורה היה בשישי או בשביעי).

והנה, גם בזמן הזה יכול להיות ששבועות לא יהיה במתן תורה, והוא כשאדם עובר את קו התאריך באמצע הספירה, שחג השבועות שלו הוא חמישים יום לספירתו, ולא בשישי סיון. 

וענין זה בעבודת האדם הוא שישנם ענינים דמתן תורה שבאים לאחר עבודת האדם בבירור מידותיו, ולכן חג השבועות הוא דוקא לאחר שהיחיד גמר לספור מ"ט יום - שבע מדות כפי שכל אחד כלול משבע. אך ישנם ענינים דמתן תורה שלמעלה מעבודת האדם, ולכן אינם תלויים בעבודת האדם, וזמנם הוא בשישי סיון - לכל אחד בשוה.