כתב המחבר בריש הלכות סוכה: "בסוכות תשבו כו' הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכה בהם שרב ושמש". וביארו האחרונים שהמחבר הביא ענין זה (אף שבכלל אינו מביא טעמי ההלכות) כי זהו הלכה שצריך לכוון בעת ישיבת הסוכה שהסוכה היא זכר לענני הכבוד (משא"כ הטור ואדמור הזקן מוסיפים "בהוציאי אותם מארץ מצרים" כי לדעתם הסוכה היא זכר גם ליציאת מצרים ולא רק לנס פרטי דענני הכבוד).

והנה, אדמו"ר הזקן מוסיף על לשון המחבר ואומר "שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש" - שמוסיף תיבת "לצל". ויש לומר שכוונתו לומר שלא רק שהסוכה פועלת שלא יכה שרב ושמש באדם אלא שגדר הסוכה היא סוכה העשויה לצל ואם אינה עשויה לצל - אלא לצניעות או מחסה ממטר (כמו שממשיך בסימן שלאחר זה) - אזי הסוכה פסולה. 

ויש להוסיף שכוונת אדמו"ר הזקן היא לא רק שהסוכה עושה צל לאדם אלא שהסכך יהיה עשוי לצל - צילתה מרובה מחמתה. והנפקא מינא להלכה שאם למעלה בסכך "צילתה מרובה מחמתה" אך למטה "חמתה מרובה מצילתה" אזי לאדמו"ר הזקן צריך לומר שהסוכה כשרה, כי למעלה ישנו סכך גמור.   

אך צריך להבין הרי ענני הכבוד היו לא רק לצל אלא גם השוה את ההרים והגין עליהם מפני נחשים ואויבים וכו', ואם כן מדוע גדר הסוכה היא סוכה העשויה לצל בלבד? ויש לומר שאדרבא בזה מתורצת קושיית הב"ח - מדוע ישנו זכר רק לענני הכובד ולא למן ולבאר ולשאר הניסים - כי אדרבא גודל החיבה לבני ישראל ניכר כשהנס אינו הכרחי - להשוות את ההרים ולהגן - אלא דוקא בענין שהוא רק כדי שלא יהיה צער לבני ישראל. 

ובזה מובן מדוע מספיק ב' דפנות וטפח אף שענני הכבוד הקיפו את בני ישראל מד' רוחות - כי הזכר הוא רק על הפרט דצל דענני הכבוד ובשביל צל סגי בב' דפנות וטפח.