במדרש מסופר שבעת קריעת ים סוף הוציא הים פירות, והילדים האכילו את הציפרים ששרו שירה ביחד עם בני ישראל. והנה, ידוע ש"לא עביד קוב"ה ניסא למגנא", ואם כן צריך לומר שנס זה קשור עם עצם ענין קריעת ים סוף (ואינו נס נוסף). 

ויובן בהקדים הדגשת הכתוב "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שהים לא נתבטל אלא נעשה חומה), ומבואר במדרש ש"ימינם ומשמאלם" מרמז לב' הקוין דתורה ותפילה, וצריך זכות ב' הקוין כי ענין קריעת ים סוף הוא גילוי ההעלם – גילוי האלוקות שבהעלם בעולם - וזה נעשה על ידי עבודת האדם שמגלה את עצם הנשמה, וזה מתבטא כשעובד את הקב"ה בכל התוקף בב' קוין הפכיים, שעל ידי זה רואים שעבודתו אינו מצד טבעו אלא מצד נשמתו. 

והנה קריעת ים סוף הוא הכנה למתן תורה - שענינו חיבור האלוקות עם העולם שהוא ענין גילוי ההעלם - אך קריעת ים סוף הוא גם השלימות דיציאת מצרים. והענין בזה הוא דיציאת מצרים בשרשו הוא היציאה ממצרים דקדושה - שמצרים דקדושה הוא שעבודת ה' שלו הוא בהגבלה - והעצה לזה הוא העבודה בב' הקוין כנ"ל.

וזהו שהים הוציא עצים ופירות, שקרקע הים מגלה את העצים שישנם בו בהעלם, והעצים מגלים את הפירות, דגילוי ההעלם הוא עצם הענין דקריעת ים סוף כנ"ל. ועל ידי זה מתגלה ההעלם דהדומם (קרקע הים) ועד שמתעלה ונכלל באלקות ע"י הצומח (עצים) וחי (דהציפורים אכלו את הפירות) ומדבר (דהציפרים אמרו שירה להקב"ה ביחד עם בני ישראל).