כל התורה (גם חלק הסוד) שייכת לכאו"א, גם למי שבגלגול זה איננו שייך כ"א לדרך הפשט; כל עניני עולם הבא שייכים גם בעולם הזה; הבושה בעולם הזה אינה אלא למי שעולם הזה הוא עיקר ח"ו משא"כ מי שרואה עולמו (עולם הבא) בחייו (בעולם הזה). (ס"א)

נס דעשירי בניסן שבכורי מצרים, בראותם את השה קשור לכרעי המטה בבתיהם של ישראל, נלחמו בפרעה; ליהודי נוגע מצב אומות העולם מצד עצמם; כשאי אפשר לגשת ישיר לגוי ולפעול עליו, צריך להתנהג כיהודי בגלוי, כדי שהגוי ישאל, ואז יענה לו בתוקף; וזה פועל עליו להאמין רק בה' עד שנלחם בפרעה בגלל אמונתו. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י (ו, ד) "ופשט את בגדיו". (ס"ה)

בהערות אאמו"ר על הזהר (בלקוטי לוי יצחק) אינו מבאר את ב' הלשונות "אשתדל" ו"לעי" באורייתא כדרכו; ההבדל בין נברא ובורא באין ערוך, וההתקשרות באלקות הוא מצד רצונו, שזה בא בבחירה חפשית וגם איננו בוחר בישראל משום מעלותיהם או תכונות מיוחדות שבהם; גר שנתגייר, שעוד קודם הגיור הוא גר; הגוי מסכים משום טובת ההנאה שמקבל, אמנם בעצמו מרגיש את שנאתו לישראל ויודע שהוא גוי. (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י: מכיון שכשמדבר אודות לבישת הבגדים אינו מונה לבישת בגדים דהוצאת הדשן מכאן שהיא בגדים אחרים; בגדים אחרים - סוג עבודה אחרת; והתאמה למשל בכל הפרטים; מ"יינה של תורה" ההתעסקות עם ה(דשן) זולת, ע"י אותו הכהן רק שמחליף בגדים; אותו הכהן המתעסק ב"פנים" מתעסק בהוצאת הדשן לג' המחנות; צריכים לצאת מחר - י"א ניסן - להניח תפילין; אפשר לתת תפילין על חשבוני, שהמקבל יתן רק השתתפות של דולר אחד. (ס"ז)

ביאור בפירוש רש"י (דפ' ויקרא) בנוגע לקרבנות נדבה בתחלת הפרשה. (ס"ח)

ישראל… דור שבן דוד בא כו'". (ס"א)

ביום ההולדת צ"ל חשבון נפש כללי החל מנקודת העיקרית (בכל העבודה ד"לשמש את קוני") - ענין היגיעה ד"אדם לעמל יולד"; "בכל דרכיך דעהו" - בכל רגע ממש כולל שבת ויום טוב כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה ואם רגע אחד אינו מנוצל לכוונה הכללית - מזיק כוונת הבריאה (משל לזה מבעל הבית'סטע בביתה); לפ"ז מובן מ"ש הרמב"ם "יראה עצמו וכל העולם"; מוכרח להיות ענין התשובה - תיקון כל פרט; הכח לזה - ביציאת מצרים; ביאור בריש קאפיטל ע"ב בתהלים: "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן גו'". (ס"ב)

"בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - להכיר שבתוך לבושי הטבע ישנם נסים בדוגמת יציאת מצרים או בהשגחה פרטית בגלוי וזוהי ההכנה לנסים שבגאולה האמיתית והשלימה - כשם שיציאת מצרים היתה ע"י האמונה. (ס"ג)

המשך ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיהיו טוענין פירות" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין שינוי הטבע לעתיד לבא; ע"ד התנהגות המפלגות הדתיות בארץ ישראל. (ס"ד)

אודות האמונה אל מול מאורעות השואה ל"ע - הטענות הן מפני שראייתנו היא בדוגמת המביט רגע א' באירוע שיש לו תחלה וסוף ומטרה וכו'. (ס"ה)

ע"ד "ע"א מוסדות" שבודאי יתרחבו וכו' ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"; ביאור בתחלת קאפיטל עב בתהלים "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן", דהי' "דן כיוצרו" ללא עדים והתראה כי ראה את שרש הענינים למעלה. אבל הפסק דין צ"ל לאחרי שהבין כך בשכלו, ועפ"ז - אף ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (ובאם לאו - גורם היזק), אעפ"כ מצינו שגדולי ישארל לא אמרו "בשם אומרו" לאחר שנקבע בשכלם ובדוגמת הלשונות השווים בראשונים; בענין "ע"א מוסדות" אין להסתפק בקירוב יהודים לתורה ומצוות אלא צ"ל שהמקורבים יהיו "טופח ע"מ להטפיח". (ס"ו)

ענין מיוחד בחג הפסח - הדגשת השייכות לדורות הבאים, וההוראה - בחשיבות החינוך. (ס"ז)

לנצל את הימים שעד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה; בשנה הבאה - ע"ב מוסדות והשתתפות מהתוועדות זו. (ס"ט)

בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.

א-ג) שייכות שבת הגדול לפסח; ביאור בלשון אדה"ז בשו"ע: ואותו היום שבת הי׳ שהרי בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים; ד) ב"נס גדול״ דשבת הגדול ; ה-ז) יצי"מ יסוד גדול ועמוד חזק כו'; בפסוק: אשר הוצאתיו מאוץ מצרים; היציאה ממיצרים וגבולים ע״י התעוררות הנפש האלוקית ולימוד התורה; ח-יג) בטעם ה״נס גדול" עוד בטרם היציאה ממצרים; הנס גדול ע"י עבודת בנ"י באופן דילוג מן הקצה אל

הקצה; בגאולה קרובה, כימי צאתך מאמ"צ גו׳; יד-יט) החידוש בעבודת יציאת מצרים דפסח ושבת הגדול על זכירת יציאת מצרים דכל השנה; כ-כב) שייכות מיוחדת דחינוך לחג הפסח; כג-כד) אודות שאלת הד' בנים, וסדרם; כה) הדין בקרבן פסח ״מביא ושוחט ע״י בנו ובתו הקטנים״; כו-כז) פעולת ״מבצע פסח״ עם כל אחד מישראל; כח) שאלות הד׳ בנים בעניני תורה; במאמר "תכלית הידיעה שלא נדעך״; כט) עשרת המבצעים ו״מבצע פסח״; ל) מאמר ד״ה לכן אמור לבנ״י; לא-לב) ביאור בפירש״י ע״פ צוה ה׳ לעשות; לג) בהערות לקוטי לוי״צ על זוהר פרשתינו במעשה הגמ׳ זבחים בענין "והיו מלכים אומניך״; לד-לה) הכרת תודה לאלו שאיחלו ברכות ליום ההולדת; מעלת הכרת הטוב; לו-לח) השינויים שעושים בפסח ״כדי להתמיה את התינוקות״; לט-מד) ביאור שיטת הרמב״ם בדין קטן שהגדיל בין שני פסחים כו׳; חילוק שיטת הלימוד דהגאון הרגוצ'ובי ושיטת הלימוד של הגר״ח מבריסק; בקושיית התוס׳ באכילת קטן: היאך מאכיל פסח שלא למנויו כו׳; בלשון שו״ע אדה״ז: כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר כו׳ כגון להאכיל פסח לקטן כו׳; מה) קטנות וגדלות בזמן הגלות ולעתיד לבוא; מו-נב) המשך הביאור בפירש״י; נג) ענין פרה אדומה ע״פ פנימיות התורה; נד) המשך הביאור בהערות לזוהר; נה-נו) חסדים וגבורות בעבודת ה׳; נז) בדין חגירת אבנט; נח) מצנפת ואבנט של כה״ג; נט-סב) בגלות, ״היינו כחולמים״ וצ״ל פתרונו לטובה; מעלת הענינים כפי שהם בשרשם בתורה; סיפור מכ״ק אדמו״ר האמצעי שנתעלף בעת שמיעת פ׳ התוכחה; סג) עשרת המבצעים ומבצע גאולה האמיתית.

משיחות מוצש"פ צו, אחרון של פסח ומוצש"פ שמיני (משולב) מוגה
א) ברמב״ם הל׳ קרבן פסח בדין קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני; ב) ביאור ר׳ חיים הלוי והצפע״נ על הרמב״ם; ג-ו) בלשון אדה״ז: כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר כו׳ כגון להאכיל פסח לקטן כו׳; ז-ח) במ״ש בצפע״נ: דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב; ט) בענין פסח שני רגל בפ״ע; י) בדין קטן שהגדיל בפורים דערי מוקפות שחל בשבת שמקדים לקרוא בי״ד.

שיחה א: "פותחין בברכה" - ביאור הכוונה והמעלה בזה - המשכת ברכתו של הקב"ה, כפרט ובקשר ל"גבורות" - תגבורת ההמשכה וההשפעה.

שיחה ב: הכרת תודה לכל המברכים ובמיוחד - לנשיא ארצות הברית שיתרפא מחליו כו'; מהמאורע (של הנסיון לפגוע בו) יש ללמוד הוראה ע"ד הכרח וחשיבות החינוך (מי שהתכוין לרצוח בא מבית שלא חסר לו כלום ו"לא עצבו אביו" כו') בכלל, ובעיקר - בחינוך להכרה בבורא העולם "עין רואה ואוזן שומעת כו'" והפצת הענין בכל הבתי ספר גם העממיים.

שיחה ג: הכוונה דהכרת תודה היא גם שעי"ז פועל כדרוש: כיון שהקב"ה הצילו ונתן לו בריאות הגוף עליו לנצל השפעתו למען צדק ויושר כו' לא רק במדינה זו, אלא בכל העולם; עד"ז צ"ל בעבודת כאו"א מישראל - לנצל כחותיו כראוי ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא - ו"מעלין בקודש".

שיחה ד: בהמשך להנ"ל - ע"ד חובת המדינה להשפיע בעולם אמונה, צדק ויושר וכו' עי"ז שלא תהי' תלוי' במדינות אחרות, כפי שהוא עתה לגבי "אויל" (נפט), יש ללמוד מענין ברכת החמה ולנצל את הכחות שאפשר להוציא מן השמש; הטעם שעוסקים בענינים אלו ולא מדברים דברי תורה, מפני שצ"ל "והתפללו אל שלום העיר" וע"פ מ"ש הרמב"ם שע"י פעולה אחת מביא הצלה לכל העולם כו'.

שיחה ה: התעוררות ע"ד "מבצע פסח" וכל "המבצעים" ומעלין בקודש - הצעה חדשה (בשיחה שלאח"ז).

שיחה ו: מעיקרי ענין "צבאות ה'" - פעולת האחדות (שמתבטאת בכינוסים, בלבושים וכו') והאחדות האמיתית ע"י התורה: כתיבת ספר תורה מיוחד עבור "צבאות ה'" בירושלים עיר הקודש וכל האותיות ימכרו לילדים וילדות שלפני גיל מצוות. פרטים שונים במבצע.

שיחה ז: ביאור הוראות השיעור היומי בחומש, בענין "שחוטי חוץ" - ע"ד הזהירות שחלבו ודמו של יהודי (התענוג וההתלהבות כו') לא ינוצלו לענינים שהם "חוץ" לקדושה, אלא רק "על מזבח ה'".

שיחה א: התורה היא חיינו ובכל דבר צ"ל לימוד הוראה ממנה, ובהתוועדות זו - "פותחין בברכה" להודות לכל המברכים ולכל המשתתפים; קשר מיוחד לימי הפסח שענינם (כמ"ש בהגדה של פסח) "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל".

שיחה ב: ענין הכרת התודה וההתמסרות כו' מודגש ביציאת מצרים - שהיתה מפני ש"בני בכורי ישראל" - כפי שרואים ביחס הורים לילדיהם במדה יתירה יותר מביחס ילדים להוריהם.

שיחה ג: מלבד תפקידם של הילדים לשמוע להוריהם ולכבדם כו', יש להם שליחות מיוחדת - השפיע, באותם ענינים שהם יודעים, על הוריהם ועל סביבתם - "והשיב לב אבות על (ידי) בנים".

שיחה ד: הוראת חג הפסח בשנה זו, שנת השמיטה, ושייכותה לכל השנים; עד"ז - בכמה ענינים בתורה, הדגשה באופן מסוים ומזה - לימוד בכללות הענין: בשמות הממונים במקדש, "ממחרת השבת" (- הדגשה בקביעות חג הפסח בשבת), יציאת העבד בשביעית שלו שחלה בשנת השמיטה וכיו"ב - הביאור בפרטיות בכ"ז.

שיחה ה: הלימוד מהקביעות בפ' צו - במעלת הזריזות, וביום השלישי - שהוכפל בו כי טוב.

שיחה ו: י"א ניסן "נשיא לבני אשר… מעדני מלך" - ענין התענוג; הביאור בזה בפנימיות הענינים וההוראה בעבודה.

שיחה א: בעשרה מישראל העילוי ד"אלקים נצב בעדת א-ל", "קדמה שכינה", ובאופן ד"נצב", ובמעמד כו"כ עשיריות מישראל - ביתר שאת, ובפרט במקום קדוש, וביומין זכאין. (ס"א)

שיחה ב: סיפור על יהודי בעל "יאכטה" שפעל על "רב החובל" לחשוב אודות בורא העולם - ע"י שהלך לבטח דרכו בהנהגתו האישית. (ס"ז)

שיחה ג: חג הפסח - זמן מסוגל לענין החינוך: הצורך לחוקק חוק שבכל בתי הספר העממיים יהי' בהתחלת היום "רגע של שתיקה". (סט"ז)

שיחה ד: ההוראה ד"יום הולדת" - היות האדם "ברי' חדשה", ולכן אין לו להתחשב במצבו הקודם. (סכ"ד)

שיחה ה: ה"מבצעים" ושייכותם לחג הפסח. (ס"ל)

ענין בנגלה - חיוב דצלי בקרבן פסח. (סל"ה)

"הדרן" על מסכת מגילה - מיסמך גאולה לגאולה. (סל"ו)

שיחה ו: אמירת "מה נשתנה" ע"י עורך ה"סדר", לאחרי ששואל הבן - כדעת הרמב"ם. (סל"ז)

הדגשת מצות הצדקה בליל הסדר; חלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים", לתת לצדקה עבור צרכי הפסח. (סל"ח)

שיחה א: ס"א - הדגשת הענין ד"פותחין בברכה" בחודש ניסן, ביום הששי, ובסמיכות לחג הפסח - בעשור לחודש

שיחה ב: ס"ט - יום הששי - בריאת האדם, כחו לפעול תיקון ושלימות הבריאה - "מילאו את הארץ וכבשוה"; הן בחיים הפרטיים - "פרו ורבו", וחינוך הילדים, והן בחיים הכלליים - "לשבת יצרה" ע"י קיום שבע מצוות בני נח; רגע של שתיקה בכל בתי הספר; הכרזת נשיא המדינה על יום החינוך והצורך בקיום שבע מצוות בני נח

שיחה ג: ס"כ - הדגשת הרגע המדוייק דמאורעות חג הפסח - ביטול הגלות "בחצי הלילה", ויציאת מצרים "בעצם היום הזה"; הצורך לייקר כל רגע ורגע; העבודה דיצי"מ הן במצב של תכלית החושך - "בחצי הלילה", והן במצב של "שלימות העבודה" - "בעצם היום הזה"

שיחה ד: ס"ל - הדרן על מסכת תענית וספר הרמב"ם - י"ל בפ"ע; מבצע פסח ושאר המבצעים

שיחה ה: סל"ב - מזמור פ"ג בתהלים - "אלקים אל דמי לך וגו'"; הדפסת ספרי התניא - הפצת המעיינות חוצה - הכנה לגאולה; ספר התניא הוצאת האלף, וחלוקתו לכל המשתתפים בהתוועדות

הדרן על הרמב"ם (מוגה):
גדר מצות ידיעת ה' לשיטת הרמב"ם בריש ספר היד, והקשר לסיום ספר היד; ביאור לשונות הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ב הי"א, פ"ד ה"י) בנוגע למעשה בראשית ומעשה מרכבה; הכרח הקדמת לימוד ענינים אלו ללימוד ההלכות שלאחריהם (ברמב"ם).

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

שיחה א: ס"א - הפתיחה בברכה - "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'", ובמיוחד בחודש ניסן, ביום השלישי בשבוע, ובפ' שמיני

שיחה ב: ס"ט - סיבת ההתוועדות - אינה קשורה עם איש פרטי, אלא עם המשך "שלשלת הזהב" דחסידות חב"ד והפצת המעיינות חוצה, וסיבה נוספת בהתוועדות זו - סיום לימוד הרמב"ם, "גמרה של תורה"

שיחה ג: סט"ו - "הדרן" על הרמב"ם

שיחה ד: סכ"ז - היחס של הרמב"ם לאוה"ע, הן בספרו - הלכות ז' מצוות ב"נ, והן בהנהגתו בחיי היום-יום - הושטת עזר וסיוע לכל אדם, יהודים וגוים, ולכן, יש לעשות "שטורעם" אודות הרמב"ם - ובפרט בקשר ליובל ה-850 להולדתו - גם בין אוה"ע, והעיקר - לפעול שיקיימו ז' מצוות ב"נ, "לשבת יצרה"

שיחה ה: סל"ה - שיעור חומש היומי, והקשר עם ספר הרמב"ם; חת"ת ומבצעים

שיחה ו: סל"ט - י"א ניסן - נשיא לבני אשר, ענין התענוג, תענוג ב"דעה את ה'", עד לבחי' "ועמך לא חפצתי"; הקשר למספר י"א, ולענין הקטורת - שיעור חומש היומי

שיחה ז: סמ"ג - סיום ההתוועדות - בצדקה וניגוני שמחה

שיחה ט: סמ"ה - חלוקת משקה עבור ה"סיומים" על הרמב"ם שייערכו לפני חג הפסח

הדרן על הרמב"ם (מוגה)
שלימות לימוד התורה ("דעה את הוי'") לעתיד לבוא - "לא יהי' עסק כו' אלא לדעת את ה' בלבד" - שלילת כל עסק אחר שגם הוא עבודה למקום ב"ה, כי אם "לדעת את ה'", ואך ורק לשם ידיעת ה' ("בלבד"), שזוהי שלימות לימוד התורה באופן שנעשה "מוכתר בכתר תורה" (שברמב"ם הלכת ת"ת פ"ג ה"ו), ולעתיד לבוא תהי' מעלה זו אצל כל באי העולם (גם בני נח), ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

נחיצות חזרת דא"ח בכל מקום ומסירת דו"ח.

כל הנשמה תהלל י-ה, על כל נשימה צריך לברך את ה', אבל הלל אומרים דוקא על נס גלוי; יום הולדת מזלו גובר גם בענינים גשמיים הנראים לעיני בשר בעיקר כדי לתקן את העבר, ולכן אומרים תחנון ביום הולדת ואפילו ביום הבר מצוה; 

ביאור מעלת יום ההולדת של ששים שנה שהיא סיבה לעשות יומא טבא לרבנן, וכדי שיוכל להשתף בזה, גם שאינם בכלל רבנן עושים גם סיום מסכתא, ובזה מתחברים מצוה שלמעלה מהעולם עם אכילה ושתייה גשמיים. (ס"א)

"הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין ר' שמלאי איקלעי לפדיון הבן ושאלוהו דזה פשיטא שעל פדיון הבן האב מברך אבל ברכת שהחיינו מי מברך האב או הכהן; פדיון הבן - גאולת בני ישראל, האב מברך - ע"י הקב"ה דוקא. (ס"ב)

בבית יהודי צריכה להיות ההנהגה דעולם התקון, וזה תלוי באשה. (ס"ד)

ואברכה מברכיך - לאלה ששלחו ברכותיהם. (ס"ה)

ברכה ליהודי רוסיא. (ס"ו)

בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה, החיוב בלימוד התורה בהתמדה ושקידה גם כו"כ שנים אחרי החתונה. (ס"ח)

לספק מצה שמורה, לאלו שאין להם. (ס"ט)

נתינת תודה לכל אלו שברכו ואיחלו כו'; אין הזמן גרמא לענות לכאו"א במיוחד; להשתדל שלכאו"א יהי' מצה שמורה ועכ"פ בנוגע להכזיתים דליל הסדר.

(המשך מש"פ צו) כאו"א ינצל ימי הפסח להוספה בלימוד התורה; הנ"ל מרומז בהשם "פסח" - "פה סח" - דיבור שצ"ל בדברי תורה.

פותחין בברכה - ובמיוחד כאשר "כולנו כאחד" (בהתוועדות) שזהו הכלי להמשכת הברכה, עם כל המעלות שבברכת אב לבנו ("ברכנו אבינו") ועד לברכה האמיתית - גאולה שלימה. (ס"א)

יציאת מצרים היא לידת עם ישראל וממילא צריך להתבונן מהי התכלית בזה - הקב"ה עצם הטוב ובודאי התכלית היא להגיע לטוב בתכלית השלימות: לכאורה, זהו כאשר מקבלים מלמעלה, בדרך ממילא, אבל הקב"ה גילה דאדרבא, זהו דוקא ע"י יגיעה - "לעבדה ולשמרה", "אדם לעמל יולד" וזהו הטוב בתכלית ולא נהמא דכיסופא כי אדם רוצה בקב שלו; כאו"א צריך להתייגע ב"עמל תורה" וב"עמל שיחה" וב"עמל מלאכה"; גם לפני יציאת מצרים הי' צ"ל הכנה דדם פסח וגם מילה. (ס"ב)

הקב"ה הי' יכול לברוא האדם באופן שיקבל הכל ולא ירגיש "נהמא דכיסופא", אבל עתה האופן (ד"קב שלו") ה"ז שלימות נעלית יותר ועי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית; זהו ההסבר להקשיים בקיום התורה ומצוות, כי דוקא ע"י היגיעה לשלימות בתכלית, בכמות - אינו צריך אלא יגיעה באצבע קטנה, ובאיכות - כל מהותו. (ס"ג)

שקו"ט בגמרא מהו "(אדם ל)עמל (יולד)", וכיון שבגמרא הובא רק מה שאפשר ללמוד ממנו, מובן שההווה אמינא מגלה הביאור במסקנא (בדוגמת "למה נשנו דברי היחיד"): ההווה אמינא הא' - "עמל מלאכה" - משא ומתן באמונה כדי להיות שותף במעשה בראשית, וכדי להוסיף שלימות בעולם (לאחר שנברא) צ"ל "עמל שיחה" - תפלה (בדוגמת "הקב"ה מצלי יגברו רחמי" כו'); בתוך העולם (שזהו מעלת תפלת מנחה), אבל המסקנא היא - דוקא "עמל תורה", בשכל האדם. (ס"ד)

גם קא סלקא דעתך בתורה היא תורה ולכן יש אנשים וזמנים, שענינים "שיחה" ("הלואי שיתפלל כל היום") ו"מלאכה" (עוסקים בצרכי ציבור הפטורים מתורה ותפלה); מזה שהמסקנא באה לאחר הקא סלקא דעתך לומדים ש"עמל תורה" באופן ד"תורתו אומנתו" צ"ל קשור ב"עמל מלאכה" - עניני העולם וכלל ישראל והעולם יהנה מתורתו ("יראה - בעת הלימוד - כל העולם שקול"), שלימודו יהי' בעולם הזה ולא במתיבתא דרקיע וב"עמל שיחה" - ע"י התפלה שקודם הלימוד ולפני זה - יהיב פרוטה לעני, תיקון העולם; וכן העוסקים בצרכי ציבור, "עמל מלאכה" צריכים תפלה וקביעות בתורה (והנפקא מינה רק בכמות). (ס"ה)

במלאות שבעים שנה לא חושבים ע"ד מנוחה כו', ואדרבה - "יסוד ע"א מוסדות חדשים"; השתתפות בהוצאות. (ס"ו)

"הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין מקומו של מסכת פסחים בש"ס; וביאור בפלוגתת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בענין "בירך ברכת הפסח פטר את של זבח, בירך את של זבח לא פטר את של פסח"; גדר הכלל בדיני ברכות שהעיקר פוטר את הטפילה. (ס"ז)

אודות ההכרח בחינוך על טהרת הקודש ושלילת המחשבה שהפרנסה היא ע"י לימוד ב"קאלעדזש" כו'; היהודים שיצאו מ"אחורי מסך הברזל" צריכים להוסיף בעניני יהדות ועי"ז יראו דוגמא לעומדים שם במסירות נפש. (ס"ח)

הדגשת תפקידה של "עקרת הבית" בהנ"ל, וביוחד - בענין החינוך - ו"בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"; ניצול הימים שנשארו עד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה. (ס"ט)

פותחין בברכה, ברכה לכל השולחים איחולים ליום ההולדת; ופותחים באופן ד"אור" להאיר את העולם; ע"ד ניצול הזמן למבצע פסח, ובאופן ד"צו לשון זירוז". (ס"א)

בקשה - באופן של צדקה - מהקב"ה, להצליח במבצע מצה שמורה (כפי שנהגו כו"כ גדולי ישראל), ובפרט שתחלת ההכנה לפסח הוא בפורים שבו מודגש ענין הצדקה. (ס"ב)

לימוד מאברהם אבינו שענין הצדקה צ"ל בניצול כל הכוחות; ניצול בעלי עמדות כח, להשפיע על הסביבה לתורה ומצוות ולז' מצוות דבני נח. (ס"ג)

סוף מסכת מגילה; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ה)

המשותף בפורים ופסח: נשים פורים - מגילת אסתר (משום שאסתר ביקשה כתבוני). פסח - בזכות נשים נגאלו הנשים לא התפעלו מגזירת פרעה; והנקודה הפנימית: בנשים תלוי עיקר ה"משפחה" - חינוך הילדים. (ס"ו)

חיזוק והתפשטות ע"י מוסדות; הקמת מוסדות חדשים; כתיבת דו"ח. (ס"ז)

כשמתאספים יהודים "פותחין בברכה" (כמו שהתורה פותחת בברכה - אות ב'); כמה דרגות בברכות, והנעלה שבהם - ברכת הקב"ה שבא אחר עבודת האדם; ברכת רב טוב לכל האיחולים וכו' בקשר לי"א ניסן. (ס"א)

הקב"ה נקרא (בב"ר פט"ו ג) "פעלא טבא" מפני שמכין את השכר "מקדם" - לפני עשיית הפעולה, והפירוש הפנימי בזה שהשכר עצמו נעלה יותר - שנמשך מדרגה ד"מקדם" שלמעלה מ"ראש" ונמשך גם למטה ביותר כמ"ש "ואלקים מלכי מקדם - ולכן - פועל ישועות בקרב הארץ". (ס"ב)

בחג הפסח נעשו בני ישראל לעם, וכתוב ביחזקאל שהוא "יום הלידה" שלהם, ובמילא הוא זמן המתאים להשתדל בחינוך כשר ע"פ התורה ומצוות ובפרט במדינה זו, ואזי "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"; שלילת החופש שעושים בבתי ספר לפני חג הפסח שהוא ללא תועלת ואדרבא כו'. (ס"ג)

ההתעסקות ב"מבצעים" - ענין של מעשה דוקא - צ"ל בקול רעש גדול ברחובה של עיר כדי להגיע לכל יהודי; יחודו של מבצע נרות שבת קודש בימים אלו. (ס"ה)

"מבצע מצה שמורה"; ארץ ישראל שלמה לגבולותי' של בני ישראל. (ס"ו)

ההוראה משיעור היומי "ויהי ביום השמיני"" דקאי על ספירת הבינה שכוללת גם ג' ראשונים ולכן "נטל עשר עטרות"; ספירת הבינה - "עלמא דחירו", מצב של חירות מעמיד את האדם שיפעול בכל דבר למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ז)

אודות ביטול הגזירה ד"מיהו יהודי" - מחה תמחה את זכר עמלק. (ס"ח)

הוראה מאברהם אבינו: א) שאם רוצים באמת יכולים "דורכפירן" השליחות לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ב) "ואברכה מברכיך" - שכשמברכים יהודי הקב"ה מברכו. (ס"א)

גם בזמן הגלות צריכים לדעת שנמצאים ב"חודש הגאולה" - כי עיקר ענין החידוש תלוי בהנהגתו ובהרגשתו; דוגמא להנ"ל (שחירות תלוי בהרגש האדם) ממה שאירע בימים האחרונים שגביר גדול (בשם "יוז") מת, וכל ימי חייו הי' משועבד לנכסיו. (ס"ב)

יהודי צריך לדעת שהכל שייך להקב"ה - רק שנתנו לבן אדם כשליח להשתמש בו כדרוש (לבנות משכן וכו'), וכן בנוגע לחינוך בניו; אי אפשר להסתפק בחירות ברוחניות אלא צריכים לתבוע הגאולה כפשוטה. (ס"ג)

כל הכוחות והכשרונות שיש ליהודי צריך לנצלם ע"פ תורה - הן באופן ד"עשירות", והן להשפיע על אינם יהודים; אודות המצב בארץ הקודש. (ס"ד)

השתדלות לעזור ליהודים הנמצאים בבתי רופאים ובתי אסורים בכל המבצעים, ובפרט במבצע "מצה שמורה". (ס"ה)

"הדרן" על מסכת פסחים - בענין "אבי הבן מברך שתיים". (ס"ז)

גודל הענין דהכרת טובה; הברכה שמברכים את היחיד, הכוונה בזה הוא, שיגיע להרבים, ואדרבה הרבים מכריע את ענין היחיד שבו.(ס"א)

גודל העילוי דה"יחיד", ועד שלפעמים מכריע את הרבים; הכרת טובה להמלכות ולהעומדים בראשה, ובפרט בזה שהם מסייעים לתורה ומצוות. (ס"ח)

פסח ענינו "דילוג". ובזה גופא ב' אופנים: א) פסח מצרים שענינו דילוג ממצב לא טוב, ב) פסח מדבר - שענינו דילוג ממצב טוב; ובפרטיות - פסח מצרים דילוג ממצב דזבולון - התעסקות בגשמיות, ופסח מדבר דילוג ממצב דיששכר - לימוד התורה. (סי"א)

ביאור רבי יאשיה ורבי יונתן בנוגע ליחיד וציבור מי מהם מכריע; ציבור ויחיד ביחס לכלל ישראל - באם המעלה בהכלל שהם גוף אחד, או שהמעלה הוא בהפרט. (סי"ח)

ע"ד הרוצים לשנות בההגדה של פסח, ולהזכיר את ה"שואה", וכן להזכיר את היהודים שמ"אחורי מסך הברזל", דיש לדעת שאין זה הסדר, וזה לא יועיל להענין. (סל"ה)

הטעם להמנהג שמזכירים אודות ברכה אחרונה, ע"פ הידוע שהרמ"א הי' מזכיר בפורים אודות תפלת ערבית; ע"ד משפיעים ומשפיעות; ומשפיעים מבין הילדים בינם לבין עצמם. (סמ"ג)

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

באחרון של פסח גילוי הארת המשיח, וזה שייך גם ל"חוצה" וענין זה מרומז גם בהפטרת היום. (ס"א)

פעולת המצה דשביעי של פסח - הרגשת האמונה בתורה ומצוות, וההוראה - בכ"א יש הן הענין דמשפיע והן הענין דמקבל. (ס"ו)

עיקר גילוי החסידות בהבנה והשגה המביאה לטעם ותענוג נתחדש ע"י אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בשנת תרס"ו, ובשנה זו באחרון של פסח נתגלה על ידו ענין שתיית ד' כוסות בסעודת משיח, כי יין מביא לשמחה ותענוג. (סי"ג)

מעלת ההליכה ב"תהלוכה". (סי"ז)

טעם הקדמת הפיסקא "הא לחמא עניא" להפיסקא "מה נשתנה". (סי"ט)

ד' הכוסות דאחרון של פסח שייכים לד' הכוסות דימים הראשונים, כיון ששניהם קשורים עם הגאולה דלעתיד; המשך הביאור ב"מה נשתנה" בנוגע לגאולה העתידה (בהמשך ליום א' דחה"פ ס"ג). (סכ"ג)

אודות ביסוס השכונה; החובה לקרב את כל בני ישראל כולל כל ד' הבנים. (סכ"ט)

אודות "מיהו יהודי". (סל"ז)

ע"ד ה"כינוס תורה"; ביאור בתהלים פסוק (קאפיטל עא, ה) "כי אתה תקוותי אד-ני אלקים מבטחי מנעורי". (סמ"ו)

אלו שיצאו לאחרונה מהמדינה ההיא צריכים להמשיך בהתנועה דמסירות נפש ובפרט בחינוך הילדים, ובפרט נשי ובנות ישראל שחינוך הילדים תלוי בהן במדה גדולה ביותר. (ס"ג)

התוועדות זו המשך להתוועדויות הקודמות וכאן המקום להודות לכל אלו ששלחו ברכתם, ונמשכת להם ברכת הקב"ה בכל הענינים. (ס"א)

לענין הנ"ל קשר מיוחד לפרשת השבוע, שדוקא ביום השמיני נפעל הענין ד"וירא אליכם כבוד ה'" - המשכת השכינה עד למטה מטה. (ס"ב)

המשך (ממוצאי י"א ניסן) ה"הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין מקומו של מסכת פסחים בש"ס; וביאור בפלוגתת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בענין "בירך ברכת הפסח פטר את של זבח, בירך את של זבח לא פטר את של פסח"; גדר הכלל בדיני ברכות שהעיקר פוטר את הטפילה. (ס"ו)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ט, ו) "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'". (סי"ז)

שאלות בלקוטי לוי יצחק (ריש פרשתנו) - ר' יצחק … זכאין אינון ישראל; הביאור בפירוש רש"י. (ס"כ)

ביאור בראשי תיבות דאיי"ר "אברהם יצחק יעקב רחל"; אודות "מיהו יהודי"; הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סכ"ו)

המשך הביאור בפירוש רש"י, וההוראה: הרוצה שתשרה שכינה בו ובמעשי ידיו - יקיים הוראות חז"ל "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". (סל"ח)

יש להוסיף בלימוד התורה, החפצים לנסוע בשליחות בזמן הקיץ צריכים לקבל סדר בלימוד מהראש ישיבה. (סמ"א)

לאחר הביאור ב"החודש הזה לכם ראש חדשים" שהיא ברכה נעלית - כאן המקום לחזור עוד הפעם על הענין ד"ואברכה מברכך". (סי"ב)

"אדם לעמל יולד" - להתגבר על כל המניעות ועיכובים, ועבודתו - "לעבדה ולשמרה" - עמל יגיעה בתורה ומצוות, ומצד "ואהבת לרעך כמוך" יש להסביר זה לכל יהודי, וא' האופנים בזה - נסיעת התלמידים בזמן הקיץ "להדליק" נשמותיהם דבני ישראל הדרים בכמה מקומות. (ס"ג)

אודות "מיהו יהודי". (ס"ג)

ע"ד הבאים לאחרונה ממדינה ההיא המוכרחים להוסיף בעניני יהדות ולא להיפך ח"ו; המשך אודות "מיהו יהודי"; ביאור בתהלים פסוקים (קאפיטל עא, ו-ז) "עליך נסמכתי וגו'", "כמופת הייתי וגו'". (ס"ה)