מהדורה קמא (מוגה תשל”ה):

שייכות ט"ו באב לתענית בכלל (סיום מסכת תענית) וליום כיפור בפרט כי מדמה השמחה ליוהכ"פ. מעלתו על שאר ימי ט"ו בחודש, בגמ' הטעם כי תשש כוחה של חמה, על אף שזה מעשה בצבא השמים אעפ"כ שייך לעבודת האדם, כמו יוהכ"פ שעל אף שהכפרה היא מעיצומו של יום מ"מ צריך האדם זיך האנהאלטן (לקיים, להחזיק) בזה.

בהדרושים מבואר הטעם כי העליה באה לאחר הירידה דת"ב, כל סיבת הגלות וחורבן שבא ארי' והחריב אריאל הוא רק כדי שיבוא ארי' ויבנה אריאל, שלא כהירידה קודם פסח וסוכות שהם סיבת העליה דט"ו ניסן ותשרי, אז היתה שלימות בגשמיות השייך לרוחניות, לא היו תכלית הירידה ולא הגיעו לתכלית העליה, משא"כ הירידה דת"ב פעלה בגשמיות (שפך חמתו על העצים ועל אבנים) לכן העליה היא בכפליים ("נחמו נחמו", "אנכי אנכי") לכן מקדים במשנה ט"ו באב ליוה"כ אף שהיה בזמן מאוחר, שמחתה גדולה יותר משמחת יו"ט שהוא מן התורה כי באה מצד עבודת דנשמות ישראל שהם למעלה מדין התורה ואף משפיעים בתורה.

שלימות זו מרמז בפסוק "ויתרון ארץ וגו'" היינו ג"ע שהוא המובחר בארץ, בנין שלם שמאיר בו כל המדרגות, ידיעת המהות, "בכל היא" שמאיר בה כללות המוחין (כל בגימ' נ', נש"ב) שלמות דעולם. אבל ט"ו באב, עבודת האדם בכל מאודך "מלך (עילאה) לשדה נעבד" ממשיך כתר שלמעלה מהשתל', הוא נעלה יותר מג"ע, שלמות הלבנה למעלה מסדהש"ת.

ע"י התבוננות בהירידה, כל כמה שירגיש מצרים וגבולים דעולם המבלבלים מעבודה ועאכו"כ העלמות והסתרים שבגלות, יגיע לעבודה דבכל מאודך, יציאה ממיצר וגבול והירידה דמלכות שרגלי' יורדות בשדה דלעו"ז "בשדה מצאה", גלות השכינה, ויומשך אור מלמעלה מהשתל'. ע"י מרירות וצער מזה שעלה ארי' למעליותא, יבא ארי' ויבנה אריאל, ביהמ"ק השלישי בית נצחי, מקדש אד' כוננו ידיך, ה' ימלוך לעולם ועד.

הכח לעבודה זו עתה הוא מביהמ"ק שהיו לפני הגלות, בכחם להאיר חשכת הגלות בנר מצוה ותורה אור, אך העיקר הוא ביהמ"ק השלישי שנעשה בידי הקב"ה עצמו יש בו שלימות נצחית ותקרא "נווה שאנן" כי במלכות תאיר בחי' עתיק. כמו יוהכ"פ שיש בה ה' תפילות שהמלכות עולה עד תפילת נעילה לפנימיות עתיק.

מעלת ט"ו לחודש קיימא סיהרא באשלמותא כי נמשך בה פנימיות מלכות, מלך עילאה ולא שייך בה חיסרון, בבית המקדש היה גילוי זה בעבודת הקרבנות והוא למעלה מהמקדש עצמו. אור זה נמשך גם עתה בזמן הגלות אבל באופן נעלה יותר באין ערוך, כי מלך נעבד בשדה דלעו"ז, מעלת בע"ת על צדיקים שפועל חידוש אמיתי למעלה מכוונת הבריאה למעלה מהכוונה ד"במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים".

שלש מדרגות במעלה זו דשלמות הלבנה: ט"ו דכל חודש, פועל שלמות בטבע הבריאה דסדר השתל'; ט"ו ניסן ותשרי, פועל שלימות מצד עבודת האדם שממשיך מלמעלה מסדהש"ת; ט"ו באב ויוהכ"פ, הוא שלימות עבודת התשובה עליית המלכות בעתיק. אבל מעלה יש בעליה דט"ו באב שבאה לאחר ירידה שאין לה מקום כלל מצד הבריאה, משא"כ יוהכ"פ הירידה שלפני' יש לה מקום מצד הבריאה. לכן מסיים את מסכת תענית בעניין זה כי בא לבאר מדוע ישנם דברים בלתי רצויים, תעניות, כדי להגיע לעלי' ושלמות דט"ו באב יום שמחת לבו בנין ביהמ"ק. כי ע"י מעשינו ועבודתינו שלא להתפעל מכל הניסיונות, כולל גם נסיונות כאלו שאין הסברה על זה, יקרבו ויזרזו יותר את הגאולה העתידה.