סיכום:
פדיית הנפש בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח.

בנשמת האדם ב' דרגות, העצם וכוחותיה. עצם הנשמה, פנימיות הלב, לא שייך בה שביה אלא גלות ומתגלה ע"י ג' קווין דתורה עבודה וגמ"ח, עי"ז כל מהותו הוא "ציון" וסימן לענייני מעלה. אבל אם חסר בעבודה זו פועל גם בעצם הנשמה וצריך פדיה מדברים המכסים (אף שאינו בשביה) ע"י עסק התורה שהיא למטה כמו למעלה. אבל פדיית כוחות הנשמה המתלבשים בגוף, בשביה, הוא ע"י צדקה, כללות המצוות שהתלבשו בגשמיות. 

בעבודה הוא החילוק בין בעלי תורה, צדיקים, יששכר, לבעלי מצוות, בע"ת, זבולון. בעולמות החילוק הוא בין אצילות (ארץ-ישראל) ובי"ע (חוץ-לארץ). כמו"כ ב"שנה" הוא החילוק בין זמן הקיץ לזמן החורף. בכאו"א צריך להיות עבודה בכל הג' קוין ובסדר הזה. לכן קבעו הפטרה זו בשבת לפני ת"ב כדי להקדים רפואה למכה, שהתורה והצדקה יפעלו הפדיה בפועל ע"י תפילה קו העבודה. "פדאני" ממש באופן דפדה בשלום נפשי.