סיכום:
הנהגה בעניני עולם בכח נדר והחכם מתיר

השאלות: א. סתירה בין נדרים למארז"ל דייך מה שאסרה תורה (הוא מהירושלמי, אך מציינים לח' פרקים לרמב"ם, כי שייך לכאו"א). ב. שייכות הנדרים לראשי המטות דווקא ולמדים התרת נדרים ביחיד מומחה או ג' הדיוטות, (מציין לפי' הכלי יקר שזה שונה מדין אב מיפר לביתו ובעל לאשתו כי נמצאות ברשות אביה או בעלה). 

כל דבר משתלשל בג' מדרגות; אצילות-קדושה-מ"ע. בריאה-ק"נ-דברי הרשות. עשיה-ג' קה"ט-ל"ת. בדברי הרשות צ"ל קדש עצמך במותר לך, צדיק אוכל לשובע נפשו, משא"כ בטן רשעים תחסר, שאין לו שייכות לראש אלא לבטן, חילוק בין מאכלי שבת לחול, כמו כן הוא בלבוש, בית, ודירה נאה מרחיבה, וכן בענין עשירות, בקדושה נותן לצדקה ובקלי' עשירות קרח. גם עשירות בתכונות הנפש, יש שמנצל לקדושה ויש שזה פועל בו וישמן ישורון ויבעט, הכל תלוי במצב האדם, תחילת העבודה צ"ל "גולה למקום תורה", נע ונד מתענוגי עוה"ז כדי שיכניס עצמו לתורה, כדי שידע אדם מצבו אם עליו לפרוש או להעלות, צריך לילך לחכם, כי אדם אוהב וקרוב אצל עצמו ומשוחד לטעות שיכול לעסוק בעניני עולם ולא יפעול בו וישמן וכו', אף שלומד קיצור שו"ע ושו"ע יכול לטעות, לכן לאחר שעשה סייג לפרישות יבוא לראשי המטות, יחיד מומחה, חכמים עיני העדה והם מוליכין אותו אל הדרך הטוב והישר. כך גם באמירת "מודה אני" בבוקר, "נשמה שנתת בי וכו'" אז הנהגתו כל היום תתאים לרצונו של מלך חי וקים. אך צריך לקשר עצמו לראשי המטות, ראשי ישראל, מאן מלכא רבנן  שהם נותנים לו הכח להתעסק בעניני עולם. אך תכלית העבודה הוא שהאדם פועל בעצמו. וזה הסדר תחילה "בין אב לביתו" ואח"כ מגיע למצב של "בין איש לאשתו" שעושה רצון בעלה, ומזה מגיעים "לנקום גו' מאת המדינים" לשון מדון ומריבה, וואס דאס באווארענט מען ע"י הקדמת ענין הנדרים.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש