סיכום:
"חיבור אחדות והתחלקות בתורת רשב"י"
רשב״י פעל ירידת הגשמים ע״י אמירת תורה בלי זיכוך המטה, שאר התנאים פעלו ע״י תפילה, זיכוך המטה, שייכות תורת רשב"י הנה מה טוב ומה נעים לירידת גשמים, ולר׳ יוסי שסיפר זה, והליכת רשב״י לר׳ פנחס בן יאיר ופגישתו עם החברייא: דהנה ב' אופנים השפעה: ע״י העלאה וזיכוך המטה; ע"י גילוי מלמעלה ומעלה בכ"א, כמשל ב' אנשים א׳ בראש ההר והשני בבקעה עמוקה, וחיבורם ע"י שהעליון ירד לתחתון או שהתחתון יעלה לעליון, ומעלה בכל אחד, בעבודת האדם היינו חיי עולם וחיי שעה, תורה ותפילה, רע"ק פעל גשמים ע״י תפילה, רשב״י פעל ע״י תורה דוקא. אחדות ואוצר בלום בתורה, ע"ד ההפרש בין יחיד לאחד, מעלת התחלקות בתורה שמגיע לאמת, והלכה עימו. לכן דרש על הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כדי להמשיך מאו"א (מה טוב ומה נעים) לזו"נ (שבת אחים) בהתחלקות בכח הא״ס (גם יחד) גילוי אור חדש למלכות, יוסי בגימטריא אלקים, עד לבי״ע למטה ממלכות נמשך "גם יחד" מיחידו של עולם, ירידת הגשמים למטה. ביאת תלמידיו קודם, ע"ד ברכו בתורה תחילה, ואמירת התלמידים 'צריכא עלמא למטרא' הו״ע התפילה באופן נעלה יותר. מאמר רשב״י 'אנא סימנא בעלמא' ביטול דתפילה, והבדלה למעלה מכולם, ענין התורה, עד ל'מאן פני האדון הוי׳ דא רשב״י'. פתגם אדה"ז (ששמע ר"ה מפאריטש מר"א מהומיל) שאצל רשב״י לא הי׳ ענין הגלות והחורבן, והמשיך זה לכולם, אפילו למי שמרגיש ענין החורבן כאשר בא על הציון שלו במירון ביום שמחתו, לא שייך אצלו ענין הגלות, וכמסופר בפרע"ח לגבי אמירת נחם. עד שבאים מזה לגאולה כפשוטה.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש