סיכום:
האמרת, החלטות טובות לימוד התורה בחיות

"את ה' האמרת וה' האמירך" הוא ע"ד "אני לדודי ודודי לי" (מהרש"א הובא באוה"ת) מודגש בזה מעלת ישראל, שע"י עבודתם נעשה יתרון בכל קווי העבודה המרומזים בר"ת אלול, ח"י אלול מכניס חיות בהם ובפרט בעבודה ד"האמרת" מלשון איתמר שבגמ', דיבור בתורה, "תען לשוני אמרתך", הרועה בשושנים-ששונים הלכות בי"ג מדות שבתורה, תליסר עלין, זה נוגע לכללות קיום העולם, על ג' דברים העולם (העלם) עומד, שמתגלה הענין שעליו מעלים ומסתיר העולם, שמציאותו הוא דבר ה' שניצב בו כתורת הבעש"ט, וקיומו הוא ע"י לימוד התורה, חוקות שמים וארץ, בר נש עסיק באורייתא ומקיים עלמא, ת"ח מרבים שלום בעולם עד לשלמות דשמים וארץ חדשים.

הבעש"ט היה מוכיח: "ה' צלך", הקב"ה כמו צל, עושה מה שהאדם עושה. תורת הה"מ: "דע מה למעלה – ממך", האדם פועל כל המציאות דלמעלה, בר"ה הכל חוזר לקדמותו ופעולת ישראל בעבודתן להחזיר המשכת פנימיות, תענוג ורצון, עד לעוה"ז התחתון שיהיה דירה לו ית'.

הצ"צ מפרש תיבת "האמרת": לשון שבח; לבוש; ואמירה. בר"ה צ"ל שבח שלא בערך, להמשיך פנימיות התענוג בלבוש מלכות, ה' מלך גאות לבש, תמליכוני עליכם, ומקבל מלכותו ברצון ונמשך בי' מאמרות בעוה"ז. "אני (מלכות) מדבר (ספי' הכתר) בצדקה", כמו בתפילה נאמר "אני בצדק אחזה פניך", כך האדם הוא עני שאין לו כלום, בהמות הייתי עמך, בחי' אדם שבו (אדמה לעליון) מגיע לביטול כבהמה, גם תקיעה הוא קלא פנימאה ועובר בקרן בהמה. מרוב ביטול נדמה לו שאינו במצב טוב אף שאינו נכון, משל הבעש"ט מבן מלך שנתרחק ושכח לשון המדינה וצעק בקול פשוט, כך ע"י חשבון הנפש נדמה לו כאילו שכח לשון המלך, והוא למעליותא, כי דוקא בקול פשוט ניכר שהוא בנו והמלך מחבקו ומנשקו, בר"ה נמצא המלך למעלה מאותיות ולא שייך בו אותיות ואיש ישראל מרגיש כעני ומבקש רק בתורת צדקה ולא בזרוע, ומעורר ופועל שיומשך לכאו"א בעבודתו הרוחנית וצרכיו הגשמיים מלמעלה מסדהש"ת, לך ה' הצדקה. השופר מזכיר להקב"ה שקיבלנו תורה בקול שופר ובחר בנו ואנו המלכנו אותו, יבחר לנו את נחלתנו, עי"ז מוציאים את המלך מהיער, כבמשל, ומביאים אותו להיכל מלכותו ונעשה מלכותו בכל משלה.

תורה אור, מבואר בקונ' עץ החיים, שהוא כאור היום המגין לעולם, "האמרת היום". השלימות הוא בחיבור נגלה בפנימיות, חיבור עץ החיים ועץ הדעת שהוא תיקון לאדה"ר שנברא לעמל תורה.

בחודש אלול המלך בשדה כו' בפרט בי"ב ימים אחרונים שאז מתקן, מזכך ומעלה יום לחודש, ח"י אלול מתקן תשרי העבר והכנה לתשרי הבא, לא רק תחילת השנה אלא ראש, הכולל כל האיברים ומנהיגם בהחלטות טובות, לא באופן דממשלה אלא ומלכותו ברצון קיבלו ברצון ותענוג.

המעשה הוא העיקר, "אני מדבר בצדקה", המשכת האמרת היום לעש"מ שבהם נברא העולם, ולא רק היום הזה אלא באופן תמידי, גם מי שלומד רק פרק א' שחרית וכו' מקיים החיוב דלא ימוש גו' והגית גו', מעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. את כל זה פועלים מח"י אלול ע"י קבלת החלטות טובות בלימוד התורה במשך השנה ביתר חיות, "וה' האמירך" בהצלחה רבה ומופלגה עד ל"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", גילוי פנימיות התורה בלימוד הנגלה והלכה כמותו ודן דין אמת לאמיתו, כי הלימוד הוא לאמיתו ומגיע למציאה למעלה מיגיעה, כי מקדים לזה צדקה, שגם היא שלא לפי"ע היגיעה, וזוכים לחיים אמיתיים ברו"ג גם יחד על כל השנה כולה ונעשית א לעבעדיקע יאר, שנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש