סיכום:
משה ודוד הורידו שכינה לארץ במשכן ומקדש
הפירוש הפשוט הוא, כשחסר מקום מושבו עי"ז יהי' נזכר ע"י שישאל עליו. הפירוש הפנימי, שע"י הביטול מגיעים לגילוי, ע"ד "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה", סיני, ענין הביטול שירדה שנאה לאוה"ע. ענין ר"ח יחוד שמשא וסיהרא, יחוד תמידי דזו"נ הוא יחוד חיצוני, היחוד דר"ח הוא פנימי בכח הא"ס להולדה והתחדשות. "חודש אשתו", להיות אם הבנים והוא ע"י יחוד חו"ב להמשיך אוא"ס. 

קשור לפרשתנו "ויהי ביום השמיני", שנטל עשר עטרות. דעם היות שיום השמיני עצמו היא בינה, נטל כל העשר. התגלות הכתר ונמשך למטה שתשרה שכינה במעשה ידיכם, דירה בתחתונים ע"י הי"ג וט"ו דברים שבמשכן ומקדש ע"י משה. האבות עד עמרם המשיכו השכינה רק בשמים, מרקיע א' לב' עד לרקיע האחרון הקרוב לארץ ומשה, כל השביעין חביבין, הורידה משמים לארץ ע"י המשכה מלמעלה יותר מהאבות שהורידוה בשמים עצמם מרקיע לרקיע, כמו"כ ביהמ"ק ע"י דוד ושלמה.

"ויאמר לו יהונתן", יו"ד ה"א וא"ו נתן (ה' אחרונה בגימ' ת"ק ה' פעמים י' פעמים י') לדוד, מלכות בפ"ע, בחי' ים וארץ, וקיבל דברי יהונתן כענין "הפך ים ליבשה", בקיעת ההעלם. "ונפקדת" ע"י שאול מרחובות הנהרו בינה, והתגלות עתיק הוא בבינה. להמשיך למטה "ושלשת תרד מאד", גם בעשי', וכמו שדוד הי' בשדה ונמשך לשבת אצל האבן האזל, 'האי עלמא דאזלינן מיני'', שנעשים בחי' מהלכים ע"י עוה"ז דוקא, בעבודה בג' קווין עליהם העולם עומד, "ושלשת גו'". 

ענין "כי יפקד" האט מען שוין יוצא געווען ע"י מר הגלות, ומכיון שנמצאים עוד כחדש ניסן ונשארו עוד שני ימים לחודש, הרי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל בשמחה ובטוב לבב בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש