סיכום:
עבודת הרים בקעות וארץ חפץ.

מעלות ארץ ישראל מן הקל אל הכבד: לא כארץ מצרים; ארץ הרים ובקעות למטר גו'; ארץ אשר תמיד עיני ה"א בה וגו'.
על לידת משה במצרים איתא בזהר "תמן אתיילד תמן אתרבי תמן אסתליק נהורא" מדייק בעל ההילולא לשון "תמן" ג"פ לנגד ג' מוחין דעיבור יניקה (קטנות) ומוחין דגדלות, משה זכה לזה במצרים. אבל "ארץ הרים ובקעות" הוא לכנס"י שנק' ארץ כי רצתה לעשות רצון קונה, יש בה הרים, אהבה תשוקה וצמאון, ובקעות, יראה שפלות וביטול, ושניהם בלשון רבים כי יש יראה עילאה ויר"ת אהבה רבה ואהבה זוטא כנגד ד' אותיות הוי', עי"ז מעלים מ"ן "למטר השמים" להמשיך מ"ד "תשתה מים".
ע"י עבודה דהרים ובקעות נעשה "שימני כחותם" בב' אופנים: הרים, חותם בולט למטה (אהבה) נעשה שקיעה וביטול למעלה; בקעות, כשלמטה חותם שוקע, יראה וביטול נעשה בולט למעלה גילוי אוא"ס, כדכתיב "מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח"
לאחר העילוי ד"ארץ הרים ובקעות למטר וגו'" באים ל"ארץ אשר עיני ה"א בה מרשית השנה גו'" בר"ה שאז יורד אור חדש עליון שלא הי' מאיר מעולם, אלא שגם זה תלוי באהוי"ר, רשה מתחילתה, יראה ביטול וקב"ע, מתעשרת בסופה, אהבה ותשוקה, אבל בחי' נעלית יותר.
הסדר הוא מהקל אל הכבד: "לא כארץ מצרים" שולל ומבטל המיצרים וגבולים ויוצא מהם; "הרים ובקעות", אהוי"ר ממשיך שם הוי'; "ארץ אשר תמיד גו'" נמשך אור נעלה שלא האיר מעולם, ארץ הם בנ"י שנק' ארץ חפץ נמשך להם בר"ה כוח"ט שנה טובה ומתוקה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה והצלחה רבה ומופלגה.