סיכום:
תיקון צלם ודמות בעבודת האדם

רק באדם יש הענין דצלם ודמות שלמעלה, לכן יש בו העבודה דיחודא עילאה (צלם, צורה עצמית) ויחודא תתאה (דמות). ע"י קיום המצוות הוא בצלם ודמות שלמעלה. אך מי שחטא ופגם כו' וחסר לו הצלם ודמות שלמעלה, העצה לזה קרבנות, לפי ששרש הדצ"ח הוא מתהו, למעלה מהאדם שהוא מתיקון. ולמעלה מזה תשובה, שאינו צריך לממוצע דדצ"ח, ואפילו לא לתורה, כי העצם דישראל הם למעלה מתורה, והאדם הוא בחי' קדם. ולכן ר"ה יום ברוא אדה"ר נקרא "תחלת מעשיך" להיותו בבחי' קדם.

קטע במאמר המבאר החסרון בהעדר העבודה: 

...כשלא עשה בשלימות (ער האָט ניט דערטאָן) ענין שנצטווה לעשות, ובפרט שבזה יכול להיות הסתת ופתויי היצר, דמאחר שיש בעבודתו כל שאר פרטי הענינים, אין זה רעש כ"כ שחסר פרט אחד. ולדוגמא, שכאשר אינו מתייגע בעבודת התפלה כדבעי, אומר לו היצה"ר מה הרעש, הרי יש לך כל שאר הענינים, ומהו הרעש שחסר פרט אחד, ביסט דו ניט קיין עובד. וכאשר היצה"ר רואה שאין זה פועל עליו (דאָס נעמט אים ניט), אזי מפתה אותו באופן אחר, ומתחיל לטעון לאידך גיסא, איך אתה שייך כלל לעבוד את השי"ת, הרי הוי' הוא האלקים אחרי הבריאה כמו קודם הבריאה, ואין עוד מלבדו, ואילו אתה משוכני בתי חומר, שזהו באין ערוך והפכי לגמרי, וא"כ, וואָס שטופּסטו זיך בטרקלינא דמלכא. והנה, אף שטענות אלו הם רק מהסתות ופיתויי היצה"ר, הרי, כאשר מתפתים מטענות אלו, הנה סוף סוף נופלים ברשותו, ועד שבאים לרע גמור .. וזהו ג"כ מה שארז"ל בתחילה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש (בעל הבית), והיינו, שבתחילה הוא רק זורק לו מחשבה בא' מב' טענות הנ"ל, ועי"ז נכנס בו הנחות העולם, שחושב שגם כאשר חסר ענין העבודה אין זה רעש, ועי"ז מנתק אותו (ער רייסט אים אָפּ) מענין העבודה, והולך מדחי אל דחי, עד שבא לרע גמור מגקה"ט שהוא באמצעות ק"נ דנוטלת מזו ונותנת לזו. ולכן, כדי שהיצה"ר לא יהי' אצלו בעה"ב, הנה מלכתחילה אין להניח לו להיות אפילו הלך, והיינו שלא להתפתות מטענותיו כלל".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש