סיכום:
שכר מעשינו ועבודתינו.
 
קודם ירידת הנשמה למטה היתה לה מחדו"מ באופן הכי נעלה, השכר מירידתה, גילוי העצמות, הוא בגלל העבודה ברעו"ד ומס"נ. בפשטות, השכר ינתן לאחר ביאת המשיח, אבל לפי פירוש הצ"צ "והיה עקב תשמעון" על עקבתא דמשיחא, ניתן השכר בסוף זמן הגלות, קשר ב' הפירושים יובן מלשון אדה"ז (תניא פל"ו) "תכלית השלימות של ימות המשיח ותחה"מ תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" בעל ההילולא כותב בהגהותיו לעיין באגה"ק סי"ב שם מחלק בין "מעשה" שהוא טבע והרגל ל"עבודה" שהיא ביגיעה יותר מטבעו ומדייק ש'מעשינו' קאי על ימות המשיח ו'עבודתינו' על תחיית המתים.
"מעשינו", הוא טבע נפה"א, גם בע"ת מגלה את תוקף התקשרות בעצם נשמתו כמו אצל צדיק, כך יתרון עבודת הנשמה למטה מעורר כוחות נעלמים עצמיים.
"עבודתינו", חידוש בכל פרטי עבודה, כמו בע"ת שזדונות נעשו זכויות יותר מצדיק, פועל חידוש בגוף ונה"ב כי אהבת ה' אצלו הוא נגד טבעה לכן נפסד צורתה ובטלה לגמרי, ופועל חידוש גם בנה"א שאהבתה לא תהיה מצ"ע (האוהב) אלא מצד אלוקות (הנאהב) ופועל חידוש גם באחדות ה' נגד טבע העולם המעלים ע"י גילוי כח בל"ג עד שגם העולם מיוחד עמו ית', ופועל חידוש באדם המברר שביטולו אינה מצד מציאותו אלא מצד אלוקות.
בעל ההילולא מסר נפשו על קדה"ש, וגם רע"ק חיפש מס"נ הרי זה בטבע כל ישראל, אלא החידוש שהולך נגד טבע ורצון הנשמה לחיות, זה פועל חידוש ועליה בנה"א שגם המס"נ שלה הוא בביטול. כך גם כוונת הצמצום אינה בשביל הגילוי שהיה לפנ"ז אלא אור חדש למעלה מהתפשטות, עצם האור ועד להעלם העצמי.
בשכר מעשינו ועבודתינו לעת"ל ב' תקופות: א. ימות-המשיח, גילוי 'מעשינו', תענוג המורגש, גילוי טבע הנפה"א. ב. תחיית-המתים, גילוי 'עבודתינו', תענוג בלתי מורגש, העלם העצמי למעלה מטבע הנפה"א.
"ודאי תושלם הכוונה במעשינו ועבודתינו בבירור חושך הגלות ועקביים כפשוטם, הצדיקים ע"י הניסיונות ומס"נ בפועל מבררים ניצוצות גקה"ט וממשיכים לבניהם ותלמידיהם שלא יצטרכו לנסיונות ומכ"ש למס"נ כפשוטה אלא למסירת הרצון ויהיה אצלם מעשינו ועבודתינו מתוך מנוחה והרחבה כפשוטן ואמיתיים בשמחה וטוב לבב".