סיכום:
"ישא ה' פניו" בהידור מצוה בדברים גשמיים
"ישא ה' פניו אליך", כי מדקדקים עצמן עד כזית, מעלת הגשמיות, חידוש מ"ת ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים, "אשר הוצאתיך מארמ"צ" ולא 'בראתי שמים וארץ'. מוצא פי ה׳ שבלחם גבוה יותר מהאדם, הגבוה יותר יורד למטה יותר, לנפילה דתהו, יש ניצוצות שנתבררו מעצמם בתיקון ויש אורות כאלו שירדו למטה יותר וצריך עבודה מיוחדת כדי לעלות. לכן ניצוצות הלחם מוסיפים עילוי באדם שנעשו דם ובשר כבשרו. הכח לעליה הוא הברכה לאחר האכילה, ברכה שני׳, אתעדל״ע שלאחרי האתעדל״ת, שלימות הבירור, שנכלל המאכל באלקות. גלות מצרים הי׳ הכנה ליצי"מ ובירור הגשמיות במ"ת חיבור עליונים ותחתונים. ברכה ראשונה, אתעדל״ע שלפני אתעדל״ת אין לה שיעור, אינה תלוי׳ בעבודת התחתונים בבירור הגשמיות. אבל ברכה אחרונה היא אתעדל״ע הנמשכת ע״י אתעדל״ת, לכן יש לה שיעור "ואכלת ושבעת וברכת", שתלוי׳ במעשה התחתונים. אבל בזה גופא ע"י שישראל מדקדקים על עצמם, הידור מצוה בדברים גשמיים, ממשיכים אורות נעלים ביותר, עד שנמשך ענין "ישא ה׳ פניו אליך", נשיאת הפנים שלמעלה. "וישם לך שלום", חיבור הפכים, שהמאכל נכלל באלקות. "כה תברכ"ו" אותיות בכתר"ו. עד לשלימות הברכה הרכוש גדול שלאחר הגלות דאל יבוש מפני המלעיגים. "ואני אברכם" גם לישראל שהם ממלכת כהנים.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש