סיכום:
שמחה גלויה עוד קודם לראש השנה

ענין שוש אשיש, שמחה גלוי׳ בחג הסוכות זמן שמחתנו. ואח״כ תגל נפשי, שמחה מכוסה בר"ה, אמרו לפני מלכויות, ע"י עם הרחוק מהמלך, בשופר של בהמה, בקול שהוא מעשה ויגיעה פשוטה. הוא ענין וגילו ברעדה. משם יומשך פרטי העבודה דבגדי ישע ומעיל צדקה, ועד לתכלית הכוונה, יחוד קוב"ה וכנס"י, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. המלכות מקשטת את כלי׳ שהם נש"י בהיותם נשמות בגופים. ופועלים בכל העולם שנברא. ג' קוין בג' עמודים שעליהם העולם עומד בג' ימים, ב' דר"ה והשלישי ביוהכ"פ, כולם באופן של אחדות ויחיד.

מקריאת הפטרה זו, שמתחיל בענין זמן שמחתינו, משמע שעוד לפני ר"ה צ"ל שוש אשיש, משום שהעבודה דר"ה היא ע״י הקדמת השמחה של מצוה. כי בר"ה היא קבעמ"ש, ואמרו רז״ל קבלו מלכותי ואח״כ אגזור עליכם גזירות, כמו בקיום הגזירות צ״ל שמחה של מצוה, עד״ז ועאכו״כ צ״ל שמחה בקב"ע בכלל. אף שבזמן בפועל צ"ל תחילה גילו ברעדה בר"ה ורק אח״כ השמחה הגלוי׳ בסוכות, מ״מ מודגש כבר לפני זה שיש כאן ענין של שמחה גדולה ביותר, על קבלת מלכותו ית׳. כמו באדה"ר נאמר כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, על שהמליך את הקב״ה למלך על כל הארץ ואמר בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי׳ עושנו.