סיכום:
תענוג ושמחה מן המיצר דשופר ומהעבודה דחידוש

"שוש אשיש בהוי'", היא שמחה גלויה דזמן שמחתנו, "תגל נפשי באלקי", בהעלם, וגילו ברעדה בר"ה. ונמשך למעשה בפועל, ב"בגדי ישע" וב"מעיל צדקה", ונמשך אור עליון, "כחתן יכהן פאר" (כתר ותפארת) "וככלה תעדה כליה" (מלכות). להמשכה זו צריך גילוי התענוג ע"י "תקעו בחודש שופר", התחדשות דשופר, עבודה של חידוש, לכן נקבע ביום בריאת האדם, להמשיך מעצמות א"ס להוליד נשמות חדשות ע"י יחוד זו"נ. משא״כ כ״ה באלול, יום שנברא העולם, אינו חידוש כ"כ, כי הבריאה היא בכל רגע ורגע, יחוד חו"ב תמידי, חידוש הישנות.

התענוג ד"שוש אשיש", והשמחה ד"תגל נפשי" מהצמצום דשופר פיו צר, "מן המיצר", ומהעבודה דחידוש, נמשך בתומ"צ, "בגדי ישע מעיל צדקה", עד למטה מטה, "חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" שעיקר הדין דר"ה הוא על עניני גשמיים.