סיכום:
יעקב, ישראל וישורון

פ' נצבים היה צ"ל בתחילת הספר, מבאר הצ"צ ב' טעמים לזה: א׳ בכדי להורות שגם לאחרי הענינים הבלתי רצויים שבפ' תבוא, עם כל זה "אתם נצבים" [ואדרבה, ע״י שנצבים לאחר ענינים בלתי רצויים נעשה יתרון האור. וזה גופא הטעם שהובא בפרשת תבוא, כדי שיהי׳ על ידם יתרון האור]. ועוד כי "היום" קאי על ראש השנה. לכן הסדרה נכתבה בענין שתהי׳ נקראת לפני ראש השנה.

ג׳ מדריגות בכללות: א. כנס"י שמתחלקת לי' מדריגות; ב. כמו שנעשה בהם ההתכללות, שכל אחד מקבל מחבירו וגם הראש מקבל מהרגל; ג. בחי׳ אחדות בתכלית, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף כלל. בהתאם לג׳ התוארים יעקב, ישראל וישורון. יעקב וישראל הם התחלקות ראש ורגל, יעקב לשון עקב, בחי׳ רגל. ישראל לי ראש, ישורון, לשון שיר, עיגולים, אחדות בתכלית, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף. ע"י כריתת ברית יכולים ישראל לעורר גילוי פנימיות מלכותו ית׳ מעצומ"ה ע"י השופר, קול היוצא מפנימיות הלב.

ג' הדרגות הנ"ל הם כנגד מלכויות, זכרונות ושופרות; ממלא, סובב ועצמות; מלכות, ז"א ובינה. הצ"צ מביא ג' פירושים בנצבים: קיימים, ע"ד שרפים עומדים; קומה זקופה, קמה אלומתי וגם ניצבה; ראש וקצין, ניצב מלך, מתאים לג' המדריגות, יעקב ישראל וישורון.