סיכום:
מעלת ברכת הטוב והמטיב.

הטעם שמשה תיקן להזכיר בברכת המן "על הארץ" אף שהיה לחם מן השמים, מבאר בלקו"ת כי ב' מיני לחם הם, יחודא עילאה ויחודא תתאה, עובדי ה' בגופם ועובדי ה' בנשמתם, וגם מי שעבודתו ביחו"ת צריך שיאיר בו לפרקים הארה מיחו"ע שנותן לו כח בעבודתו, כמו הזריעה שצריכה למטר השמים וגם יחו"ע צריך ליחו"ת לכן הזכיר משה "על הארץ", כמבואר כל זה בקו' עץ החיים לאדמו"ר נ"ע, וי"ל שדרוש זה בלקו"ת הוא היסוד למבואר שם באריכות.
בלקו"ת מבאר רק ג' ברכות הראשונות דברהמ"ז ולא את הברכה הרביעית "הטוב והמטיב" שנתקן כשבאו הרוגי ביתר לקבורה, וי"ל שהוא ענין נעלה ביותר לא רק בשעתו. הוא א' הטעמים ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו'", כמבואר בדרושים מעלתו שבא לאחר ירידה גדולה, ע"ד "ויענך וירעיבך" דהגלות שהמטרה היא "למען אודיעך וגו'" כזית שכותשין אותו ומצטער מוציא שמנו האגור בו, ובפרט בא"י שהיא זבת חלב ודבש כשלוחצים קצת ונעשה ממנו שמן למנורת ביהמ"ק ש"עדות היא שהשכינה שורה בישראל" וממנו לכל באי העולם, ובפרט בחודש מנחם-אב שקוראים הפטרות כל עניני נחמה שבז' דנחמתא נחמו נחמו, אנכי אנכי, ע"ד ה' הוא האלוקים ב"פ, ביטול החטא ע"י הקב"ה בעצמו שנוטל כאו"א מישראל בידו ומוציאו מהגלות לארה"ק ארץ דמפקי מזון לגוף ולנשמה.