סיכום:
יתרון העבודה בקבלת עול גם למטה מטו"ד.

ע"י "בכה תבכה" מגיעים ל"נחמו נחמו" ב"פ על ב' החורבנות. הלא עיקר החורבן הי' בבית ראשון ויש בכלל מאתיים מנה? ויובן ע"פ מש"כ "ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד". מלכות נאצלה בסוד נקודה אחת, ב' שיטות בזה, אם זה כתר שבמלכות או מלכות שבמלכות. בעבודה הוא החילוק בין קבלת עול למעלה מהבנה והשגה, תכלית הידיעה שלא נדעך, לית מחשבה תב"כ, או קב"ע למטה מטעם ודעת.
בעליית המל' לא שייך יניקה כי הספי' עולים לנקודה א', אלא שיש בה חילוקים כמו הלבנה דלית לה מגרמא כלום לפעמים מאירים בה הע"ס ולפעמים לא, אמנם השינויים הם בחלק הנראה לארץ משא"כ כנגד השמש אין בה שינוים. לכן צ"ל "יתרון ארץ בכל" שיאירו בה הספי' בסוד תוספת.
"מלך לשדה נעבד", ב' פירושים: א. שדה דקדושה נעבד ונמשך בה מלך עילאה, כתר, כמו המלך שממשיך קב"ע בעם, ב. שדה דלעו"ז, היות שמלכות נאצלה בנקודה אחת (כב' השיטות דלעיל) יתכן שלא יאיר אלקות במלכות ויהיה בה ירידה. אך מעלת קב"ע למטה מטו"ד שהיא ירידה צורך עליה "יתרון ארץ", לעת"ל יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה, נקבה תסובב גבר. ב' בחי' אלו בארץ (ארצות החיים) הוא החילוק בין עובד ה' בנשמתו או בגופו, עובדי ה' בנשמתם (בינה מקבלת מחכ') בית ראשון, לא הוצרכו גזירות; עובדי ה' בגופם (מל' מקבלת מז"א) בית שני, בשביל הגוף צריך גזירות. חורבן ב"ר היתה ירידה רק לבינה, אך חורבן ב"ש חמיר לי' כי היתה ירידה גם למלכות, לכן העלי' והנחמה דב"ש למעלה יותר שלא בערך. ענין ט"ו באב שבנות ישראל יוצאות ואומרות בחור שא נא עיניך כו', שכנס"י מבקשת מהקב"ה שישאנה ואז יקויים תשש כחה של אוה"ע המונין לחמה והיו מלכים אומניך וכו'.