סיכום:
בנ"י ממשיכים "קדוש אני" בעבודה בגלות

גם בחי' "קדוש אני" שייך לעבודת בנ״י "קדושים תהיו", כבמשל דבני המדינה שעשו את כל ג׳ העטרות, ג' קדושות, ג' דברים עליהם העולם עומד תורה עבודה וגמ"ח. ג״פ קדוש; מלמטה למעלה, עבודה, תפילה, העלאה עד למס"נ; מלמעלה למטה, תורה; מלמעלמ"ט רק שיורד למטה יותר, גמ"ח. "בתי, אחותי, אמי". הכתר שנתן בראשו הוא תפילה ומס"נ, הפרשה הבדלה והעלאה מלמטה. גם תורה וגמ"ח נק' קדוש, הפרשה והבדלה. כמ״ש בתניא דעסק התומ"צ הוא ענין מס"נ ממש אף שהם במדדוה"ג. 

שבחו של אהרן, אף שמס"נ לא שינה מהגבלות שנצטוה עליהן. תורה לא בשמים היא, אעפ״כ היא למעלה מגדרי מקום וזמן עד שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. דברי תורה אינם מקבלים טומאה. נמשלו דברי תורה לאש שנאחזים בפתילה למטה. מעלת תורה אחר התפילה. ואח"ז קיום מצוות. מבהכ"נ לבהמ"ד ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ. טלית תפילין וצדקה לפני התפילה הוא רק הכנה לתפילה, עיקרן במנהג דרך ארץ שלאחרי בית הכנסת ובית המדרש. ירידת הנשמה בגוף בשביל עלי׳, להמשיך ג׳ קדושות בעולם, על ידם העולם עומד והעולם קיים. גילוי בחי׳ הכתר שנתן בראשו ע״י עבודת בנ״י בזמן הגלות, שומעין חרפתן ואינם משיבין, שאוה"ע מקנטרים אותם אנה הלך דודך למה הניח אותך עזובה, למה הניח הקב״ה שהוא החתן (הדוד) את ישראל שהם הכלה בגלות, כמה הוא השיעור להיות בגלות (וויפל איז אַ שיעור צו זיין אין גלות). ועי״ז שאינם משיבין, עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", שזוכים לגילוי בחי׳ שמש ה׳, מוציא חמה מנרתקה.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש