סיכום:
נצח והוד שבהוד, התוקף לעבודה בגלות
בדרז"ל עה"פ "והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" לא נזכר גלות מצרים. לכאורה עיקר ברית בין הבתרים היה על גלות מצרים. ג' גלויות ד' בחינות דלעו"ז כנגד ד' אותיות שם הוי', אבל גלות מצרים נגד קוצו של יו"ד. מקור הגליות כתר דקליפה, שקיומן מבחי' מקיף, י' כתרין דמסאבותא. גלות זה האחרון, אדום וישמעאל הם ב' ירכין, נצח והוד דקלי', שהחושך גדול ביותר. "ואין אנו יכולים לעלות ולהראות ולהשתחוות לפניך" שחסר הביטול פנימי שבא ע"י עבודה מסודרת במוחין ומדות ונמשך במחדו"מ בקיום תומ"צ תמידים כסדרם, אבל בגלות יש מצב של ירידה עד שאותותינו לא ראינו, ואין אנו יכולים להשתחוות אלא לכרוע ברך, העבודה דנצח והוד. נצח: התגברות, שמחליט בתוקף להיות חזק בתומ"צ. הוד: שמודה למי שגדול ממנו בחב"ד, ולמטה מזה, הוד שבהוד, שאיך שלא יהיה הבנתו מודה שהוא ית' סוכ"ע וממכ"ע וכולא קמי' כל"ח, וזה פועל על הנהגתו בפועל. שרשן למעלה ממדות חו"ג, "וגם נצח ישראל לא ישקר, כי לא אדם הוא להנחם", והמלך מבזבז כל האוצרות עבור הנצחון כמבואר בדרוש ההילולא. העבודה הזמן הגלות בהחלטה תקיפה וניצוח ללמוד תורה ולקיים מצוות ולא להתחשב עם שום מונע ומעכב, אל יבוש מפני המלעיגים בהודאה שבהודאה ותוקף הכי גדול ומגיע עד לפנימיות עתיק "כי לא אדם הוא".

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש