סיכום:
"ואין נסתר מחמתו" אור וחום התורה "שוב" מגיע לכל מקום
הנגעים הם מחמת הסתלקות אור החכמה, וכאשר מאיר פנימיות ועצמות המוחין אין מקום לנגעים.

בזהר עה"פ השמים מספרים וגו' לאו ספור דברים אלא מנהרין ומנצצין כו׳, בחול מאיר רק חיצוניות מוחין, אבל בשבת מאיר פנימיות ועצמות המוחין, דזהו "לאו סיפור דברים (חיצוניות) אלא מנהרין ומנצצין". "תורת ה׳ תמימה משיבת נפש", הנשמה יתירה נמשך לאדם בשבת, הארת מוחין דאו״א עצמן בז״א, ולכן "אין נסתר מחמתו", חום ואור זה מאיר בכל מקום ומגיע בכל סדר השתלשלות.

ב׳ מיני הילוך בעבודה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, רצוא ושוב. תפילה, "סולם מוצב ארצה וגו'", ותורה, "מן השמים דיברתי עמכם". בפרטיות בהם גופא יש ב׳ בחינות. תורה שבכתב ושבע"פ, יום ולילה שבתורה. ובתפילה לא רק עולים אלא גם יורדים בו. תחילת התפילה עלי׳ ובקשת צרכיו, אח״כ מילוי הבקשה למטה, שארית התפילה, שיר של יום וכו׳, סיומה "והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ גו׳", קבלת מלכותו ית׳ למטה. כי צ"ל שתיהן, לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה. הדירה צ״ל בתחתונים דוקא. 

צ"ל שתיהן, רצו"ש, מוחין דאבא ודאימא. עבודת נדב ואביהוא היתה רצוא בתכלית השלימות. אמנם הכוונה היא שוב דוקא, נכנס בשלום ויצא בשלום, שוב, מוחין דאבא, איזהו חכם הרואה את הנולד, שרואה כל דבר איך שנולד ונתהוה מאין ליש בדבר ה׳, ובטל במציאות ממש. תפילה, רצוא, פולחנא דרחימותא, אין זה תכלית השלימות, כי 'יש מי שאוהב', משא״כ חכמה ותורה הו״ע השוב, תכלית הביטול, תפילה מוחין דאימא, בינה, ההתבוננות דלפני התפילה, משא״כ לימוד התורה ענינו מוחין דאבא, "ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך", עד שמתבטל לגמרי ממציאותו ובא לבחי׳ שוב והמשכה למטה. והגם שיש בו תוקף המציאות עד שמשנה את מציאות העולם, הרי אין זו מציאותו אלא "ואשים דברי בפיך", אני המשנה המדברת בפיך ע"ד רשב"י, תורתו אומנתו, המשיך התורה בעוה"ז התחתון שיש בו מציאות של אומנות.

מצד מוחין דאימא שייך יניקה ללעו״ז, נגעים. וע״י הארת מוחין דאבא, אור החכמה, פועלים את הטהרה, עד שהופך טומאה לטהרה. "והובא אל הכהן וגו'" שענינו תורה, המשכה ושוב פועלים טהרה. "זאת תהי׳ תורת גו׳" ומגלים יתרון האור, כמ"ש בנגעי בתים "בשורה היא להם כו׳ לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב כו׳ וע״י הנגע נותץ הבית ומוצאן", שמוציא את הניצוצות שבלעו״ז. 

"ואין נסתר מחמתו", החום והאור מגיע גם במקום המטמוניות וההסתר ומעלה את הניצוצות. "ישיש כגיבור לרוץ אורח", ישיש בגימטריא כתר, עי״ז הוא כגיבור לרוץ, יורה כחץ, עד מהרה ירוץ דברו ומגיע למטה מטה ביותר בבחי׳ "אורח" שנמשך גם לפינה הכי נדחת עד 'אורח' דלעו״ז, אורח כנשים, וגם המטה ביותר מתהפך לטוב. כמו"כ בזמן הגלות כשנמצאים בארץ עניי, תכלית הירידה היא בשביל העלי׳. וכמו בנגעי בתים כדי למצוא בהם את המטמוניות, עד״ז הגלות הוא כדי לבוא לבית חדש, ביהמ"ק השלישי.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש