סיכום:
מלימת עמלק בדרך, מאסף לכל המחנות
בדרך בצאתכם ממצרים, ענין דרך שמחבר ב׳ נקודות ומקומות של ישוב; דרך אמיתית מחברת פינה נידחת עם עיר המלוכה והיכל המלך; וגם להיפך, הדרך חזרה מהיכל המלך לפינה נדחת. עבודת האדם, תמידים כסדרם הוא, ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, משפט, תורה, המשכה מלמעלה, וצדקה, תפילה, העלאה מלמטה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ונאמר "לעשות" כי המעשה הוא העיקר. ויש עוד דרך מערוות הארץ מדבר העמים נחש שרף ועקרב עד לארץ נושבת למקום אדר יבחר ה' לקה"ק ולארון ומה שבתוכו. 

במצרים היו רק מאמינים והיה להם מס"נ לא שלט בהם עמלק, משא״כ בצאתם ממצרים, שאז התחילו לעלות בגילויים, הנה לפני הגיעם אל ארץ טובה ורחבה, אפשר שתהי׳ מלחמת עמלק בהם.

מלחמת עמלק היא נגד ההליכה בדרך ה׳ בכלל שצ״ל מתוך יגיעה, ולכן אתה עייף ויגע ואז בא עמלק וכו׳.

בהמשך לזה וישמע יתרו, שאמר עתה ידעתי גו', טוב שכן טוב (יתרו) מאח רחוק (עשו). כשקוראים פרשה זו ומספרים ומסבירים את מעשה עמלק, הנה אז לומדים ממנה הוראה בעבודת כאו״א מישראל.

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. 

מאסף לכל המחנות (מי שהי׳ מאבד דבר מחנה דן מאספו ומחזירו לו) בעבודת האדם, מאבד ניצוצות השייכים אליו, שאינו מבררם, שוטה המאבד מה שנותנים לו, שמאבד את הניצוצות ע״י שמאבד בחי׳ מ״ה, חלק אלוקה ממעל ממש שנתנו לו, הנה מחנה דן מאסף לכל המחנות, שמעלה ומברר גם ניצוצות אלו שנאבדו. וזהו המלחמה נגד עמלק, לברר גם את הנחשלים אחריך, כי אין דבר אבוד (ס׳איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן). עד"ז בדרא דעקבתא דמשיחא, צריכים לברר את כל הניצוצות שנשארו. כי יש עוד איזה ניצוצות שלא נתבררו, ועבודה זו מוטלת על דורנו, ואין המצוה נקראת אלא על שם גומרה. ומובן גודל הזכות והנתינת כח והאחריות שיש לכאו״א מישראל בדורנו, והקב״ה מוכרח לתת (מוז געבן) כח לכאו״א מישראל, שכולם עובדים עבודתם יחד.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש