בירור ניצוצות מצרים במופת הפיכת מטה לתנין

ענין המטה שנהפך לנחש, המופת הראשון שקדם לעשר המכות שהם פרטים. ביצי"מ הי׳ בירור כל הניצוצות, "וינצלו את מצרים גו׳". נפילת הניצוצות הוא כדי שהאדם יתקן ויברר ויזכך ויעלה אותם לשרשם, עד שיהי׳ יתרון האור מן החושך. וישראל דוקא הם המבררים כי ירידת הנשמה היא ע"ד ירידת הניצוצות דתהו, ובכל דור ויום הנפה"א יוצאת ממאסר הגוף משכא דחויא להחזיר הניצוצות למעלה "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה". "וינצלו את מצרים", כמצודה שאין בה דגן, ניצוצות מעלמא דאתגליא שנפלו בבחי׳ מצודה ודגן, וכמצולה שאין בה דגים, ניצוצות מעלמא דאתכסיא שנפלו בבחי׳ מצולה בלב ים. בב׳ אופנים אלו הי׳ בירור הניצוצות לגמרי.

שרש ומקור כל ההמשכות הוא בחי׳ עדן, משם נמשך הנהר להשקות את הגן, וע״י צמצום ומסכים ופרסאות "משם יפרד והי׳ לארבעה ראשים שם האחד פישון" הוא נילוס המשקה את מצרים בו נפלו ניצוצים רבים, וביצי"מ הי׳ הבירור באופן שלא נשאר אפילו ניצוץ אחד. לכן המופת הראשון הפיכת המטה לתנין מקור קלי' מצרים, שהראו לפרעה שכל גדולתו וכו' הכל מהמטה, אח״כ הראו לו איך שהתנין נהפך למטה, וגם "ויבלע מטה אהרן את מטותם", כי כל הכוונה בהם היא שייהפכו לקדושה. מטה מלשון הטי׳ והמשכה ונקרא גם שבט, כוכבא דשביט, להורות שכל החיות שלהם מקורו בקדושה, והכוונה בלעו"ז היא כדי שיתהפך אח״כ לקדושה. ההוראה מזה, שכל מציאות המצרים והחושך היא בשביל יתרון האור שעל ידם. הקשר לכ"ד טבת שביום זה הנה כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו עולה למעלה מעלה ואח״כ מתגלה ומאיר בבחי׳ גילוי מלמעלה למטה ופועל ישועות בקרב הארץ. והקיצו ורננו שוכני עפר ובעלי ההילולא דכ״ד טבת ודיו״ד שבט בתוכם.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש