סיכום:
עבודת הכניסה לארץ בשמחה ובפנימיות

גם כאשר בנ"י במעמד ומצב שגלינו מארצינו ונתרחקנו כו' צריך להיות עבודה רוחנית ד"והיה כי תבוא אל הארץ גו'" כריתת ברית על התורה והארץ, שמירת מצוות וחוקים, הרצון לעשות רצון קונו הוא ארצו האמיתית דכל אחד מישראל יהיה איזה שיהיה בכל מעמד ומצב שהוא.

כדי לבוא בכל המחדו"מ אל הארץ, לעשות רצון קונה, צ"ל "לך לך מארצך" עניני טבע שלו, "מולדתך" הרגילות שלו, "בית אביך" עניני חינוך שקיבל בבית אביו, והקב"ה בעצמו מורה לו כיצד להתנהג בחיי היום יום, ונעשה הארץ שלו ירושה מאברהם, ועושה זאת בשמחה וטוב לבב, "והיה" ל' שמחה בתכלית השלמות בהקדמת ו'ה לי'ה.

תכלית המכוון, שהוא בעצמו יעבוד, יגעת ומצאת, אז נותנים לו מלמעלה רעותא דלבא, עד לעצם הרצון באופן של מתנה, "ה' אלקיך נותן לך". כדי שכל זה יהיה באמת ונצחי, כנחלה וירושה שאין בה הפסק, צריך שתהא עבודתו גם מצד נה"ב, אתהפכא, אזי הוא נצחי ויורש ז' מלכים דתהו. 

"וישבת בה", שיבוא בהתיישבות, מהתבוננות כללית לפרטית ומשם למעשה בפועל, אז נעשה אחיזה (דאס האלט אן) התעוררות נצחי בל ישונה וחודר כל הכוחות פנימים שלו, ארץ ישראל הרוחנית, ונעשה חד עם הקב"ה, "נהיית לעם לה' אלקיך", באים כולם אל הארץ כפשוטו עם כל הבירורים מחלקו בעולם ומנפשו הבהמית שנעשית חד (זי וערט איין זאך) עם הנפש האלקית באופן של "נחלה, וירשת וישבת בה" בקרוב ממש.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש