מוגה
ב' טעמים לחגיגת ל"ג בעומר: שבו פסקו תלמידי רע"ק למות; הילולא דרשב"י. (ס"ב)
נקודת הטעם הראשון - אחדות ישראל, שלילת "לא נהגו כבוד זה בזה"; והקשר לה"תהלוכה", כינוס והתאחדות דילדי ישראל. (ס"ג)
הטעם השני - רשב"י שהי' באופן של "מסירת נפש", "תורתו אומנותו" ו"יכול לפטור את הועלם כולו מן הדין"; וכן ילדי ישראל שבעת אמירת "מודה אני" הם בבחי' מס"נ, ו"תורתם אומנם" כי "מלאכתם נעשית ע"י אחרים", ופוטרים את העולם מן הדין בזכות "הבל פיהם של תשב"ר" וע"י הדלקת נש"ק של בנות קטנות. (סי"ב)
חיזוק לעבודה בגלות מדברי רשב"י ש"כל מקום שגלו (ישראל) שכנה עמהם". (סכ"ו)
הקשר לשיעור הרמב"ם היומי (הל' תפלה רפ"ב) אודות ברכת המינים. (סל"ד)

בלתי מוגה
שיחה א: ס"ב - הלימוד מהנהגת תלמידי ר"ע לאחרי ל"ג בעומר - אהבת ישראל ואחדות ישראל בתכלית העילוי, כפי שבאה לידי ביטוי בכנס זה

שיחה ב: ס"ז - א) יום שמחתו של רשב"י - "בחד קטירא אתקטרנא", ודוגמתו בעבודת כאו"א מישראל, החל מילדי ישראל

ס"ט - ב) עבודתו של רשב"י באופן ד"תורתו אומנותו", ושייכותה לכל ישראל, ובמיוחד - ילדי ישראל

סי"א - ג) מאמרו של רשב"י "בכל מקום שגלו שכינה עמהן", וההוספה בתורתו של ר"א בנו שבהיותם ב"שוקא דבורסקי" - "דמי עלי ככל ריחין טבאן דעלמא"

סי"ד - ד) הקשר דכל הנ"ל עם שיעור היומי ברמב"ם

שיחה ג: סיום הכנס - בקו הצדקה. (סט"ו)